אני אוכל ארוחת בוקר, בתקווה לסיים אותה לבדי, כשמופיע מישהו ושואל אותי אם אני אורי אבנרי, ומציג את עצמו. הוא זיהה את פני, וכשהעיג את עצמו, הכרתי אני את שמו. מוחמד אבו תרבוש, פלסטיני ובנקאי, הכותב לפעמים מאמרים באינטדניישנל הראלד טריביון.
כדרבי במפגשים מעין אלה, אני שואל על מוצאו. הוא היה ילד קטן כשעזבה משפחתו את בית נטיף, כפר ערבי מדרום לירושלים, בשטח שכבשה ישראל במלחמת 1948. ליד הכפר נפל כוח של ההגנה למארב והושמד. אחרי שנמחה הכפר הערבי מעל פני האדמה, הוקם במקומו קיבוץ שנקרא על שם שלושים וחמישה הלוחמים שנפלו, נתיב הל"ה.
אנחנו משוחחים על המצב והוא אומר: "אתם הישראלים ואנחנו הפלסטינים, אנו שני העמים הנבונים והדינמיים ביותר במזרח התיכון. אנחנו משוגעים כשאנחנו נלחמים זה בזה. אם רק נמזג את כשרונותינו, נהיה למעצמה אזורית!"