תוכנית בת עשר נקודות. כפי שקורה בדרך כלל כשאש"ף עושה צעד גדול קדימה, החלק המהותי של ההחלטה החדשה היה מצועף במליצות מהפכניות, והכל טרחו טירחה גדולה להעמיד פנים כאילו לא קרה כל דבר חדש וההחלטות החדשות אינן אלא המשך לקודמותיה!. הדבר היה מחויב המציאות כדי לקבל את ההחלטות בקונסנזוס פה אחד, בהסכמת הגורמים הקיצוניים והסרבניים באש"ף, שפעלו בשירות המשטרים הערביים הקיצוניים. למרבה הצער, הוקהתה כך השפעתה של התוכנית על דעת הקהל הישראלית, ולא היתה איפוא בהחלטות כל תועלת, במה שנוגע לשכנוע דעת הקהל הישראלית כי אש"ף חותר לקראת שלום. זו היתה בעיה שנתקלנו בה פעם אחר פעם, והיא הועלתה בשיחות רבות ביני לבין חמאמי. בדומה לערפאת עצמו, הוא לא הצליח להבין כיצד אנשים האמורים להיות מתוחכמים ונבונים כמו הישראלים אינם מסוגלים להבחין בצעד הגדול שנעשה.
משפט המפתח בתוכנית עשר הנקודות מיוני 1974, תמרור דרכים במלוא מובן המלה בהתפתחותו של אש"ף, נמצא בפיסקה 2: "אש"ף יאבק בכל האמצעים, בראש וראשונה המאבק המזוין, לשחרור אדמת פלסטין ולכינון סמכותו הלאומית, העצמאית והלוחמת של העם בכל חלק שישוחרר מאדמת פלסטין."
כדי להבין משפט זה, יש צורך לפענח את הצופן שבו נכתב.
המלים "סמכות לאומית" נבחרו כדי להימנע מן השימוש במונח "מדינה לאומית," שפירושה השלמה גלויה עם חלוקת ארץ ישראל - רעיון שההנהגה הפלסטינית דחתה ב-1947, בעת שהשטח שהוקצה לפלסטינים היה הרבה יותר גדול. ל"סמכות לאומית" משמעות זהה לכל דבר, אבל פחות מפורשת, ולפיכך נוחה יותר להתקבל על דעתם של רבים שעוד הסתייגו מקבלת מה שידעו כי עליהם לקבלו.
במושב השלושה-עשר של המועצה הלאומית הפלסטינית, ב-1977, נעשה הצעד הבא. סעיף 11 בהחלטותיה הצהיר מפורשות: "המועצה מחליטה להמשיך במאבק להחזרת זכויותיו הלאומיות של עמנו, ובראש וראשונה זכות השיבה, החלת ההגדרה העצמית וכינונה של המדינה הלאומית העצמאית שלו על אדמתו." זו היתה השלמה עם חלוקה, חד וחלק.
את המלים "כל חלק מאדמת פלסטין שישוחרר" פירש ערפאת עצמו פעם אחר פעם כ"כל חלק מפלסטין שממנו ייסוגו הישראלים."
בשלב זה היה ברור לכל פלסטיני שחלוקת ארץ ישראל מחדש והקמת מדינה פלסטינית בה תוכל להתרחש רק בהסכמת ישראל. הסכמה כזאת תוכל להינתן רק אם לחץ בינלאומי, ופירושו למעשה לחץ אמריקני, יאלץ