בנאום מפורסם אחר בפני טירוני הגח"ל ברמת הגולן הכבושה, כעבור שתי מלחמות, אמר להם דיין שלשום דור ציוני אין זכות לומר שהמלאכה נשלמה. כל דור חייב לתרום את חלקו להרחבת בסים ההתיישבות הציונית, ושומה עליו להעביר את המלאכה לדור הבא.
אני סבור שיש סיבה עמוקה לכל הטיעונים והאמונות ההגיוניים וההגיוניים-למחצה הללו. ראשוני הציונים היו משוכנעים, או שכנעו את עצמם, שהבית הלאומי היהודי החדש עתיד לקום בארץ ריקה. כשהתברר שאין זה כך, ונוכח התנגדות ערבית הולכת וגוברת, הם המשיכו להעמיד פנים כאילו הפלסטינים אינם קיימים ממש, שכל השאלה הפלסטינית הומצאה בדרך זו או אחרת על-ידי אויבי הציונות, שהתנועה הלאומית הפלסטינית אינה אלא כנופיית טרוריסטים. אי-שם בנפש הישראלית ישנה תחושת אשם תת-הכרתית, תחושה שאגב עשיית צדק ליהודים נעשה עוול לפלסטינים. תחושות אלה מייסרות את הנפש הלאומית, יוצרות חסמים נפשיים, גורמות לפוליטיקאים ולהיסטוריונים, גם אם הם אנשים נבונים ביותר, שישמיעו שטויות אוויליות מאין כמוהן כשהם עוסקים בעניין הפלסטיני.
אני מושכנע שיש להתמודד במישרין עם הבעיה המוסרית הזאת, ושפתרון מתקבל על הדעת מבחינה מוסרית חייב להתגלות לפני שיהיה אפשר למצוא פתרון והשלמה פוליטיים. עד אז, זוהי מלחמה לא רק בין שני עמים, אלא גם בין שתי טראומות לאומיות: הטראומה של השואה והטראומה של הגלות הפלסטינית. גם אם הוויכוח בקרב הישראלים או בקרב הפלסטינים - ועוד יותר מכן, בין ישראלים ופלסטינים - נראה רציונלי עד מאוד, הכל משתמשים בטיעונים רציונליים כמסווה למניע האי-רציונלי שמאחורי רעיונותיהם או דיעותיהם, מניע המסתתר במעמקי התת-מודע שלהם.
כשהקשבתי לטיעוניו של רבין באותה שיחה עמו, חשבתי שהם מגלמים את התסמונת הזאת במלואה.
☆ ☆ ☆
ידעתי שבשיחה אחת לא אוכל לשנות את הפילוסופיה של רבין. אבל ניסיתי לשנות לפחות חלק משיטותיו.
גם במסגרת הכללית של מדיניותו, הצעתי, יוכל לשנות את גישתו הטקטית כלפי אש"ף. כל מחווה, אפילו פעוטה, שתעודד את האגף המתון באש"ף, תקצור פירות מידיים. הדבר יאפשר לאנשים מסוגו של חמאמי לזכות בהשפעה ולדרוש הפסקה של פעולות הטרור, אפשרות שחמאמי