סעיד חמאמי, השקפות בזכות שלום בין ישראל לבין העם הפלסטיני.
לכן שמחתי מאוד כשזיהיתי את פניו בראמבוייה. הוא היה אדם מוכר, אדם שיכולתי לשוחח איתו בעברית, שהיה לו האומץ לצאת בגלוי למען השלום, לא בעיתון אירופי כלשהו אלא בעיתון ערבי היוצא לאור בלבנון.
התחבקנו כחברים שלא התראו מזמן. הצגתי אותו בפני מאיר פעיל, שהגיע לפני. מתי וסרטאווי טרם הגיעו. הם נפגשו אי-שם בפאריס, בדרך לווילה, ומשום-מה השתהו בדרכם.
פעיל, שהיה באותה עת חבר כנסת מטען המפלגה הציונית השמאלנית הקטנה מוקד, היה ידוע בזכות ההומור הצברי המיוחד שלו, מן הסוג המזוהה עם הפלמ"ח שבו היה חבר, והתגאה בכך.
"אולי אתם הטרוריסטים המחורבנים חטפתם את מתי פלד!" התלוצץ.
לא היה זה הדבר המתאים לאמרו לפלסטיני בפגישה ראשונה. סברי נעלב קשות, ומעולם לא שכח זאת. הדבר שב ועלה כל אימת שהוזכר שמו של מאיר פעיל, והוא הפך עד מהרה לאישיות בלתי-רצויה, מכמה סיבות.
כעבור זמן-מה הגיעו סרטאווי ופלד. ראיתי לפני איש בעל פנים צעירות ושיער אפור, סמכותי במנהגו, שדיבר אנגלית טובה מאוד והיה לבוש היטב. היה ברור לגמרי שזהו אדם המורגל לתת פקודות, ושהוא העומד בראש המשלחת הפלסטינית שכללה, מלבדו ומלבד סברי ג׳ירייס, אדם שלישי שהיה כנראה עוזרו. אבל סרטאווי היה מודאג, ולא בלי סיבה. הוא וסברי הגיעו ישר מביירות. מחמת מלחמת האזרחים שהשתוללה שם, הם לא יכלו לצאת מנמל התעופה של ביירות. הם החליטו להגיע בספינה לקפריסין, ולטוס משם. ברגע האחרון חזרו בהם וטסו מדמשק - נתיב מסוכן, משום שהסורים לא הגו חיבה יתרה לסרטאווי. בהגיעם לפאריס נודע להם שהספינה שבה חשבו להפליג נתפסה בים הפתוח על-ידי חיל הים הישראלי ונמסרה לידי ספינה של הפלנגות, שלקחה אותה לנמל ג׳וניה, מעוזן של הפלנגות. שם נטבחו כל הנוסעים הפלסטינים.
הבטחנו לחקור. בשובנו לישראל, ביקש מתי פלד מראש הממשלה יצחק רבין, ששירת עימו במטה הכללי, לברר מה קרה. רבין הכחיש את הסיפור, וכעבור זמן-מה הזמין את פלד לבדוק את התיק בעצמו. היה שם דו"ח מאת מפקד ספינה של חיל הים שהודיע כי אכן עצר ספינה שהיתה בדרכה מביירות לקפריסין, וערך בה חיפוש. בעוד החיפוש מתנהל הופיעה במקום ספינה של הפלנגות, והספינה הישראלית הסתלקה. היה ברור שסיפורו של סרטאווי היה נכון. מחינו על הפעולה הבלתי-חוקית, אבל תקריות כאלה נמשכו בשנים הבאות. ספינות רבות יורטו, ופעמים רבות נלקחו לנמל חיפה.
☆ ☆ ☆