משפחת סרטאווי בטרגדיה הכללית. בעוד שמשפחתו של חמאמי יצאה מיפו דרומה למצרים, ובסופו של דבר הגיעה ללבנון, משפחתו של סרטאווי יצאה לעירק. שם גדל עיצאם הנער, קנה את השכלתו והתחתן עם ודאד העירקית. תמונה שצולמה בבגדד ב-1957 מראה את עיצאם יושב ליד אביו עלי ואמו, מוקף בארבעת אחיו ובשש אחיותיו. שניים מהאחים נולדו בג׳נין, שם התגוררה המשפחה בגלל עבודתו של האב בראשית שנות הארבעים, ואילו הצעירים ביותר נולדו בבגדד. אחד האחים נהרג כעבור זמן בהפצצה ישראלית בירדן, ואח אחר מת בתאונה. בסך הכל, משפחה פלסטינית טיפוסית.

אחרי שהתחיל עיצאם ללמוד באוניברסיטת בגדד, יצא לארצות הברית להשלים את חוק לימודיו, ולבסוף אכן היה למומחה לב.

הוא היה יכול להמשיך בקריירה שלו ללא הפרעה, ולהגיע להצלחה ידועה. הוא ניחן באישיות מרשימה, בחן טבעי שמשך אליו אנשים. האנגלית שלו היתה מעולה ועשירה. אחד המבקרים שקראו את עבודת הדוקטורט שלו אמר: "יש כאן חומר העשוי להוליך לפרס נובל." כעבור שנים ביקשו אמריקאים אחרים להציע את מועמדותו לפרס נובל אחר, זה המוענק על מאמצים למען השלום.

שום דבר לא יכול היה לעמוד בדרכו של מנתח הלב המבריק לקראת פרסום וחיי עושר ואושר. הוא אהב את אשתו וכיבד אותה, וידע ליהנות מהדברים האהובים עליו - הכל מכל, מאוכל טוב ועד נשים יפות - וגם כתב שירים מהצד. אלא שאז פרצה מלחמת ששת הימים.

אגרוף הברזל של המלחמה תפס את עיצאם סרטאווי בציצית ראשו, ועקר אותו מהחיים שכונן לעצמו זה מקרוב - כפי שקרה ליהודים רבים שחשו לעזרת ישראל.

צה"ל כבש את שארית פלסטין. צבאות ערב הושמדו תוך שעות ספורות. השפלת התבוסה הבזויה נחקקה בליבו של כל ערבי. ארגון פת"ח של יאסר ערפאת היה הכוח הערבי היחיד שעוד המשיך איכשהו להילחם.

סרטאווי ידע שלא יוכל להמשיך לחיות בגלות, בשוויון-נפש לגורל עמו. הוא עזב את הכל וחזר למזרח התיכון.

כמובן מאליו, הוא הצטרף תחילה לפת"ח. בהספד שנשא על סעיד חמאמי, הוא תיאר כיצד נפגש עמו לראשונה בנובמבר 1967, חמישה חודשים אחרי המלחמה. חמאמי, הצעיר ממנו בשבע שנים, פיקד אז על מחנה של כוחות פת"ח ליד דמשק.

שוחחנו עד השעות הקטנות של הלילה, והוא סיפר לי על חלומותיו לעמו ומטרתו. הוא דיבר גם על חששותיו. הוא אמר שהעתיד מפחיד אותו מפני

160