בארץ ישראל וכבשו מחדש את בגדד, בעזרת יחידות ירדניות ומספר אנשי המחתרת היהודית בארץ ישראל. שעה שהבריטים התקרבו לבגדד, התחולל בעיר פוגרום נורא. יהודים נהרגו, נשים נאנסו, בתים נשרפו ורכוש הושמד; התמונה הזכירה יותר את רוסיה הצארית (שם נולדה המלה "פוגרום") מאשר את העולם הערבי. ההנחה הכללית היתה שזה היה מעשה הנקמה האחרון של הלאומנים, תומכי גרמניה, לפני הסתלקותם, במיוחד משום שהמופתי המודח של ירושלים, חאג׳ אמין - שנחשב כשונא-יהודים קנאי - שהה בשעתו בבגדד כאורחה של ממשלת אל-כילאני.
אולם כשהחל סרטאווי לחקור את הפרשיה הנוראה, הצטיירה לפניו תמונה שונה בתכלית. כנציג פת"ח, היתה לו גישה לתיקיה הרשמיים של ממשלת עירק. במהרה הוברר לו שהלאומנים, לרבות המופתי, כבר לא היו בבגדד כשהחל הטבח. היתה זו תקופה של אנרכיה, בין השמשות. אבל העובדה המנקרת-עיניים היתה שהצבא הבריטי היה חופשי להיכנס לבגדד באותה עת - העיר היתה ריקה מצבא - והיה יכול לשים בקלות קץ לפרעות. אולם הוא נמנע מלעשות זאת; בכוונה, האמין סרטאווי.
התיאוריה היתה שהבריטים ובעלי-בריתם המקומיים עודדו את הפרעות כדי להקהות את התחושה הכללית שהמלך ואנשיו חוזרים לבגדד כבובות בידי הבריטים, רוכבים על טנקים בריטיים. הפוגרום סיפק מוצא לרגשות השנאה והתסכול ואיפשר למשטר החדש לנצל את קנאותם של המוני העם.
ככל שהתקדם במחקרו, כך הלך הערפל והתעבה. כל התיקים הבריטיים הנוגעים לעניין נשמרו בסודיות גמורה. סרטאווי המתין בקוצר-רוח לפרסום המסמכים הבריטיים הרשמיים, עם פקיעת פרק הזמן שנקבע לשמירתם. הוא יצא לעיין בהם בעצמו, וגייס את עזרתם של ידידים בריטיים רבי השפעה במספר הולך וגדל, וכן את סעיד חמאמי. אבל ללא הועיל. התברר שהמסמכים הנוגעים לפרשה זו זכו בטיפול יוצא-דופן. השלטונות הבריטיים החילו עליהם סעיף בחוק שכמעט לעולם אין משתמשים בו, המאפשר להם להאריך את איסור הפרסום מעבר לשנת 2000, הואיל והדבר נוגע לבטחון הלאומי. הם נותרו תקיפים בעמדתם גם לאחר שסרטאווי שיכנע אחד מידידיו להציג שאילתה בפרלמנט. בעיני סרטאווי, הדבר נראה באימות לחשדותיו.
אבל פרשיה אחרת הנוגעת ליהודי עירק נגעה ביתר שאת למטרות שהציב לעצמו.
ב-1950, כשהיה סרטאווי נער בן 16 והתגורר בבגדד, הכריזה פתאום ממשלת עירק כי כל יהודי שירצה לעזוב את עירק יהיה רשאי לעשות זאת, אם יוותר על אזרחותו ורכושו. המטרה המובנת מאליה היתה לאפשר לאותם יהודים לעקור למדינה היהודית החדשה בפלסטין, והיה מקום