דרך אגב, הדבר גם מוכיח שבאמצע 1976 היה המודיעין הישראלי, ולפיכך ראש הממשלה, מודע היטב לכך שאיש אש"ף בכיר בשם עיצאם סרטאווי הביע השקפות כאלה בשיחות סודיות. ברור שהמשתתפים היהודים בפגישה דיווחו לגורמים ישראליים.
סרטאווי היה אדם הגיוני לחלוטין, אדם המסוגל להכיר בעובדות, לנתח אותן בקור-רוח ולהסיק מהן מסקנות ברורות - סגולה נדירה בקרב הפוליטיקאים בני כל אומה ולשון.
אחרי שנוכח לדעת כי ישראל היא עובדה קיימת, שיהיה זה טפשי לצפות מהישראלים שיוותרו על מדינתם, על אחת כמה וכמה לצפות מהם שיחזרו כלעומת שבאו, הגיע סרטאווי לכלל מסקנה שהפתרון היחיד לבעיה מצוי בהקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. לאותה מסקנה עצמה הגיע חמאמי זמן קצר לפניו, בדרך אחרת.
גם אחרים הגיעו למסקנה זו, איש איש בדרכו. כעבור שנים רבות, כשנפגשתי עם אחד מהמנהיגים הבכירים ביותר של אש"ף בנוכחות סרטאווי, הוא אמר בבדיחות-דעת, אך רק למחצה: "אתה חושב שהוא [סרטאווי] מתון? אני זוכר איך התווכחתי איתו פעם ואמרתי לו שאנו נצטרך להכיר בישראל, והוא התנגד בתקיפות!" אותו מנהיג ידוע בישראל כאיש הקו הנוקשה שאין לו תקנה.
למדתי לתת בסרטאווי אמון ללא מצרים, משום שידעתי איזו דרך ארוכה עבר בהתפתחותו, מנאצריסט פאן-ערבי לחסיד השלום עם ישראל. אומרים שהעובר האנושי עובר את כל גלגולי האבולוציה של המין האנושי ברחם אמו, מאורגניזם פרימיטיבי ליצור אנוש. משהו כזה קרה לסרטאווי.
לאחר שהגיע לנקודה זו, המשיך סרטאווי בהגיון חסר פשרות. מדינה פלסטינית לצד ישראל תוכל לקום רק בהסכמת ישראל. לשם כך, יש צורך לשנות את דעת הקהל בישראל. לכך דרוש דו-שיח עם ישראלים - ולא עם גורמי שוליים ישראליים, כמו קומוניסטים ושאר אנטי-ציונים, אלא עם אנשים מן הזרם המרכזי בישראל, פטריוטים ישראלים ואפילו ציונים, המוכנים לדו-קיום בין ישראל ומדינה פלסטינית.
הוא ידע שכבר החל דו-שיח כזה בין חמאמי לביני. חמאמי דיווח לערפאת באמצעות אבו מאזן, וזה מסר העתקים מדיווחיו לסרטאווי. כפי שסיפר לי כעבור זמן, כל דיווחיו של חמאמי ומכתבי אליו נמצאו בתיקיו.
כעבור זמן קצר החליט סרטאווי להוציא את הדו-שיח מידיו של חמאמי ולנהל אותו בעצמו. הדבר קרה זמן קצר אחרי שהגיע הוא עצמו למסקנה שדו-שיח כזה הוא חלק חיוני של המאבק הפלסטיני.
היו היבטים אחדים בפעולתו של חמאמי שהטרידו את סרטאווי. הסיבה העיקרית היתה אולי השוני היסודי באופיים של שני האנשים יוצאי-הדופן