1 בינואר 1977 היה תאריך היסטורי - כמעט.
באותו יום נפגש מתי פלד עם עיצאם סרטאווי בפאריס. היה זה יום הולדתו הארבעים ושלושה של סרטאווי, ומצב-רוחו היה מרומם.
המפגש בין השניים החל יום קודם לכן. כרגיל, דחק פלד בסרטאווי לצאת באיזו מחווה דרמטית, משהו שיגביר את אמינותנו בישראל. ממשלת רבין הלכה והתמוטטה, ואחת הסיבות היתה סידרה של שערוריות כלכליות שנחשפו לראשונה בעיתוני. מועמדו של רבין לכהונת נגיד בנק ישראל נעצר באשמת שחיתות, ושר השיכון שלו איבד את עצמו לדעת. משק כנפי בחירות נשמע באוויר, וכל פריצת דרך ביחסינו עם אש"ף תגדיל במידה ניכרת את הסיכויים להופעת רשימת שלום בכנסת. אני הייתי מעורב בעניינים הלללו למעלה-ראש ולא יכולתי לעזוב את הארץ, ולכן לא יצאתי להיפגש עם סרטאווי, וגם לא קיבלתי את הזמנתו המפתה מאוד של ברונו קרייסקי, לבוא ולבלות איתו חופשת חורף בלך.
באותו יום, 1 בינואר, קיבלתי שיחת טלפון נרגשת מפאריס. מתי פלד, אדם שכמעט לעולם אינו מפגין את רגשותיו, היה שיכור משמחה. הושגה פריצת-דרך גדולה. הוא וסרטאווי הסכימו לפרסם הודעה משותפת, החושפת את דבר מגעינו ותומכת בפעילותה של המועצה הישראלית. זו היתה פריצת-הדרך המיוחלת.
נכנסתי לפעולה מידית. התקשרתי עם חברי בטלוויזיה, סיפרתי להם בסוד על הסנסציה העומדת לפרוץ והצעתי להם את ההזדמנות לפרסם אותה ראשונים. כמו כן הכנו מסיבת עיתונאים לעיתונות הישראלית והזרה למחרת היום.
מתי היה עתיד להגיע לנמל התעופה בן-גוריון רק שעה קלה לפני "מבט לחדשות". נפגשתי עמו בנמל התעופה, אמרתי לו לא לחכות למטענו