המרכזי של הפלסטינים - והראה לו מבזק ששודר זה עתה ברשת רויטרס לכל רחבי העולם. נאמר בו שאישיות בכירה באש"ף חתמה על הצהרה משותפת עם מנהיג ציוני, המכירה במדינה הציונית ,ישראל, בשם אש"ף.
קדומי החזיר מלחמה שערה, במהירות וביסודיות. תוך דקות פרסמה סוכנות הידיעות הפלסטינית ואפ"א הכחשה שבה נאמר כי "הטענה כאילו נציג אש"ף חתם על הצהרה עם פלד על הבעיה הפלסטינית היא חסרת אמת ונטולת יסוד." הצהרות דומות צצו והופיעו בכל רחבי העולם, מתוך משרדי אש"ף השונים - שכולם היו כפופים למחלקה הפוליטית של קדומי. בפאריס, הצהיר משרד אש"ף כי אש"ף לא חתם על שום הצהרה עם קבוצה ישראלית, וכי אש"ף לעולם לא יכרות שלום עם היישות הציונית. האחראי לפרסום זה, עז-אל-דין קאלאק, נרצח לימים בידי קיצונים פלסטיניים, שהאשימו אותו במתינות יתרה. נציג אש"ף בחרטום הרחיק לכת עוד יותר באמרו שאש"ף ימשיך במאבק המזוין לחיסול ישראל. הצהרה זו התפרסמה בעיתונות העולמית ביחד עם הכחשת קדומי.
ההכחשה היתה מלאכת מחשבת. כל מלה בה היתה אמת. שום נציג אש"ף לא חתם על שום הצהרה, משום שהמסמך אכן לא היה חתום. ההודעה המשותפת לא הביעה תמיכה באידיאולוגיה הציונית של המועצה הישראלית, אלא רק אמרה שעקרונותיו של מעשר המועצה הם בסיס נאות ליישוב הסכסוך.
אבל הכל התעלמו כמובן מדקדוקי העניות הללו. המסר שנשמע בקול רם וצלול היה שאש"ף, באורח הרשמי ביותר שבגדר האפשר, הכחיש את עצם קיומם של המגעים, וכן את קיומה של ההודעה המשותפת. אחרי כל ההתרגשות שחוללה הודעתנו, היה זה יותר מתעלול דיפלומטי גרידא. היתה זו סטירת לחי, התכחשות מוחלטת, שהציגה אותנו כשוטים נלעגים במקרה הטוב, כשקרנים במקרה הגרוע.
הימים הבאים היו ימי חגיגה למתנגדי השלום הישראלי-פלסטיני. כל מושך-בעט כתב מאמרים ששפכו קיתונות של לעג על מאמצינו, או הוקיעו אותנו כבוגדים המשרתים את מנגנון התעמולה של האויב. יצחק רבין גינה את פעולותינו במסיבת עיתונאים, ומפלגת העבודה חזרה ואישרה רשמית את מצעה המדיני, שלפיו אין כל מקום למשא-ומתן עם הפלסטינים. באורגיה הכללית, לא נתן איש את דעתו לידיעה שנתפרסמה בהארץ בשבע שורות, לאמור שדובר פת"ח, אבו מאזן, הצהיר כי פת"ח אינו מתנגד עקרונית למגעים בין פלסטינים וישראלים.
מה היו מניעיו של קדומי? אין ספק שהצהרתו נועדה לחבל במאמציו של סרטאווי ובמעמדנו בישראל, ועשתה זאת ממש כאילו הניח קדומי פצצות תחת כסאותינו. באותה עת היו המגעים בבחינת שתיל רך. הרעיון