ממשלת רבין נענשה על מחדל היסטורי זה, ויחד עימה נענשו המיפלגות שהשתתפו בה וכל עם ישראל.
אין לי שמץ של ספק שהתמוטטות המשטר בישראל, ביום ה-17 במאי 1977, היתה נמנעת אילו היתה ממשלה זו פוסעת, ולו גם צעד קטן אחד, בדרך שפרצנו למענה.
נצחון הליכוד בבחירות האחרונת לא היה אפשרי, לולא שיכנעה ממשלת-רבין את הציבור הישראלי שאין כל תיקווה לשלום, שהערבים בכלל והפלסטינים בפרט לעולם לא יהיו מוכנים להשלים עם קיום מדינתנו.
אילו נפתחה ועידת ז׳נבה באפריל 1977, בהשתתפות הנציגים המוסמכים של העם הפלסטיני, לא היה מנחם בגין עומד כיום בראש ממשלת ישראל.
ל מרבה הצער, מחייב אותי היושר לומר שהצד הפלסטיני נושא בחלק לא-מבוטל של האשמה למה שקרה.
כפי שאמרנו לנציגיך פעמים רבות, וכפי שהוכח בצורה כה חותכת ביום הבחירות, בישראל יש השפעה מכרעת לדעת-הקהל החופשית. היא הקובעת במידה רבה את מדיניות הממשלה, את דרכה ואף את עצם הרכבה.
אילו הגיעו המגעים שלנו לידי יעד גלוי וחזותי - אילו הביאו, למשל, לידי ועידה פומבית מרשימה של כוחות השלום משני הצדדים, ולגיבוש עמדות ברורות ומוצהרות - היתה דעת-הקהל בישראל מתפתחת בכיוון שונה לחלוטין מזה שנתגלה ב-17 במאי. הצענו זאת פעמים רבות.
אני משוכנע שאש"ף היה יכול לשנות את המצב מעיקרו, אילו פעל בעוד מועד באומץ-לב ציבורי ומדיני, כפי שחייב המצב.
לצערי, לא הגענו לידי כך.
הציבור הישראלי נבוך מן הקולות הדו-משמעיים שבאו מן המחנה הפלסטיני. פעם אחר פעם הכחישו דוברים רישמיים של אש"ף את עצם קיום השיחות. נוסחות גולמיות וזהירות שהושגו תוך הידברות בינינו, הופרכו והוכחשו על-ידי נציגים אחרים של אש"ף.
כיצד היה הציבור הישראלי צריך להתייחס לדברי מר פארוק אל-קאדומי, שאמר כי הקמת מדינה פלסטינית ריבונית בגדה המערבית וברצועת-עזה לא תשים קץ לסיכסוך, אלא תהווה רק "שלב-מעבר"? האב לא היה הציבור הישראלי והעולמי צריך להסיק מכך כי מדינה כזאת תחתור לחיסול מדינתנו הריבונית?
לא היתה לי הזדמנות להיפגש עם מר אל-קאדומי. אני מניח שביקש לשרת את האינטרסים של העם הפלסטיני על-פי מיטב הבנתו.
אולם אין לי ספק כי הצהרותיו ומעשיו של מר אל-קאדומי וחבריו תרמו תרומה מכרעת לעלייתו של מר בגין לשילטון בישראל.
ממשלת בגין הגיעה לשילטון בעזרת רוב זעום ביותר. אפשר היה לשלול מקואליציה זו את שניים-שלושה המנדאטים החיוניים, לולא השגיאות