"סיפרתי את הבדיחה שלך לכולם בביירות. עכשיו קוראים לה הבריחה של אבנרי," אומר עיצאם.
סיפרתי לו את הבדיחה פעמים אחדות. שמעתי אותה לראשונה מעור וייצמן, שר הבטחון, שבוודאי שמע אותה, כפי שמעידה השפה שבה השתמש, כשהיה טייס קרב בחיל-האוויד המלכותי. וייצמן השתמש בה כדי לתאר את יחסה של ממשלת בגין ליוזמת סדאת. אני השתמשתי בה לתיאור הטקטיקה של אש"ף.
בגירסתה המצונזרת, זוהי הבדיחה:
גברת בריטית נכבדה מגיעה לתחנת רכבת ומגלה שנותרו לה עשר דקות עד לצאת הרכבת שלה. היא מבחינה במאזניים המופעלות במטבעות ומחליטה לבדוק את משקלה בעודה ממתינה לרכבת. היא משלשלת את המטבע, והמכונה פולטת כרטיס שעליו כתוב: משקלך 70 קילוגרם ובעוד חמש דקות תקבלי נשיקה.
איזו חוצפה! חושבת הגברת ופונה בזעם לחפש את מנהל התחנה כדי להתלונן בפניו. בדרך היא פוגשת ידיד ותיק שלא ראתה זה שנים רבות, והוא מושך אותה לפינה חשוכה בתחנה ומנשק אותה בלהט.
מוזר, חושבת הגברת. כיצד יכלה המכונה לדעת? עוד יש לה זמן עד לבוא הרכבת, והיא עולה על המאזניים ומשלשלת עור מטבע. על הכרטיס שיוצא הפעם כתוב לאמור: משקלך 70 קילוגרם ובעוד חמש דקות תקבלי בעיטה.
בעיטה! חמתה בוערת להשחית. הפעם היא מחפשת ברצינות את מנהל התחנה. מכיוון שלא מצאה אותו במשרדו, היא משוחחת תחת זאת עם אחד הסבלים. אין מה לעשות בקשר למכונה, מודיע לה הסבל בעזות-פנים, וכשהוא מפנה אליה את גבו הוא בועט בה בלי-משים בשוקה. המלים