הובלנו ישר למטוס, בלי שום הליכים רשמיים. עיצאם דאג לכך שתעודות המסע המרוקמות ישארו בידינו למזכרת.
הפעם נשארנו ארבעתנו ביחד במחלקה הראשונה. בין כוסות השמפניה, הארוחות והממתקים, ערכנו תוכניות. מפעם לפעם העזנו להשמיע מספר מלים בעברית. המטוס נחת לחניית ביניים בעוג׳ה, אחרי שחלף מעל הרי האטלס המרוקניים והערים מקנס ופז. קבוצת פועלים מרוקאים אביונים עלתה, בדרכה לחפש עבודה בצרפת.
באורלי היתה לנו בעיה. הפעם היה עלינו להשתמש בדרכונינו הישראליים. היה עלינו גם למלא טופס נוסעים נכנסים הדורש לציין את נמל המוצא של הטיסה. שלחנו מבט אל לוח הטיסות הנכנסות, ראינו שזה-עתה הגיע מטוס מפורטוגל, וציינו את נמל המוצא כליסבון. איש בקרת הדרכונים אפילו לא העיף בנו מבט.
בנמל התעופה חיכתה לנו אנה בסט. היא היתה מודאגת, ורווח לה מאוד בראותה אותנו. כולנו היינו בחוגגים. אמרתי לה: "עיצאם מזכיר לי קוסם שנכשל פעם אחר פעם בנסיונותיו לשלוף ארנב מהכובע. אבל הפעם, הפלא ופלא, הוא הצליח."
וארנון שאל: "האם היתה זו הרפתקה, או אולי באמת עשינו היסטוריה ?"
☆ ☆ ☆
1 בינואר 1981 נראה כמבטיח שנת הישגים. היה זה גם יום הולדתו של עיצאם.
בערב ראש השנה האזרחית התקשרתי לרחל ממשרדו, לאחל לה שנה טובה. מלבד אמנון זכרוני, ידידי ופרקליטי, שאותו הכנתי לקראת כל אפשרות שלא תבוא, רחל היתה היחידה שידעה כי טסתי למרוקו, שם אהיה נתון לשבט ולחסד בידי אש"ף. היא שמחה לשמוע את קולי. דיברנו בזהירות, בידיעה שלפחות שני שירותי בטחון מצותתים לנו, אבל היא הבינה מנעימת קולי שזכינו להצלחה גדולה. מלבד כל שאר המתנות, התעקש עיצאם לקנות במטוס בקבוק בושם יקר לכל אחת מנשותינו. במהלך השיחה, לקח עיצאם את השפופרת כדי לאחל לרחל שנה טובה. באותו לילה לנתי במשרדו, שהיו בו שני חדרי שינה, ושם הרגשתי את עצמי נוח ובטוח יותר מאשר בבית מלון. הדבר הפך להרגל עד למותו של סרטאווי, ופעמים רבות השתוממתי על האמון המלא שנתן בי, כי לעתים קרובות הוא השאיר אותי לבדי במשרד המלא תיקים. הוא עצמו התגורר