פתיחתה של שנת 1981 היתה מבשרת-טובות.
ב- 11 בינואר, נערכה העצרת לרגל מלאת חמש שנים למועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני. הוקרא מסר הברכה של עיצאם סרטאווי, ועורר התרגשות גדולה. על הקיר היתה תלויה כרזה גדולה ובה משולבים דגלי ישראל ופלסטין, להביע בצורה הפשוטה והמרוכזת ביותר את שאיפותינו.
הדבר העמיד דילמה בפני פרקליט המדינה. כפי שהצגתי זאת בפניו, "הצגת הדגל הזה אסורה משום שהדבר מביע הזדהות עם ארגון החותר להשמדת ישראל. אם הדגל הזה משולב בדגל ישראל, מובן מאליו שלא זו הכוונה. לכן, אחת משתיים: או שהדגל הזה איננו דגל אש"ף, משום שלדבריך אש"ף רוצה להשמיד את ישראל, ולפיכך הדגל איננו בלתי-חוקי, או שזה דגל אש"ף, ומכאן נובע שאש"ף איננו רוצה להשמיד את ישראל, ולפיכך הדגל חוקי לגמרי."
הטיעון שיכנע את היועץ המשפטי לממשלה, והלה הודיע רשמית למשטרה כעבור שנים אחדות כי הצגת סמלנו כשלעצמה איננה מהווה עבירה על החוק. אבל עד אז נעצרו חברינו פעמים אחדות על שענדו אותו, ומתי פלד ואני נחקרנו על-ידי המשטרה.
כל זה בא להסביר מדוע עוררה הצגת הדגלים בפומבי התרגשות כה רבה, בפעם הראשונה ההיא. ב-13 בינואר דיווחה סוכנות ידיעות צרפתית מביירות כי דוברו הרשמי של אש"ף, מחמוד לבדי, הכריז כי הצגת הדגל הפלסטיני בירושלים היתה "התפתחות מעניינת וחשובה מאוד." באותה ידיעה הוזכר כי בכינוס המועצה הוקרא מסר מאת "מר עיצאם סרטאווי, מקורבו ועוזרו של ראש אש"ף מר יאסר ערפאת." סיכמה סוכנות הידיעות: "סביר להניח שמר סרטאווי שלח מסר זה לפי הוראותיו האישיות של מר