בהרחבה מתוך דברי הכנסת, כדי להקנות לקוראים תחושה של הוויכוח שבו ניצבתי לגמרי לבדי כנגד הכנסת כולה, מלבד הקומוניסטים שהזיקו יותר מכפי שהועילו לי, משום שהיו שנואים על הכל.
אורי אבנרי:
(מחנה שלי) אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה,
לא אתייחס לדברי הנואס הקודם (משה שמיר, ח"כ וסופר). שמענו נאום שהיה אורגזמה של בורות ושינאה, ואינני יודע מה עלה על מה, הבורות על השינאה או השינאה על הבורות.
אומר רק זאת: אילו היה לשליטי העולם המוסלמי קורטוב של הכרת תודה, הם היו שולחים מיברק-ברכה לחבר-הכנסת משה שמיר ולסיעתו, באשר חוק-ירושלים האווילי והמטופש הוא שעזר להם לגייס 800 מיליון מוסלמים בפעם הראשונה בחזית אחת נגד ישראל. על נאומים כמו זה ששמענו עכשיו אפשר לומר את הפסוק התנ"כי: "הרצחת וגם ירשתי"
אבל אני הייתי רוצה לנסות לדבר ברצינות על הנושא שלפנינו, ואני מקוה ששר-החוץ, אם יענה, יתייחס אל האירוע המדיני החשוב הזה לגופו של עניין, ולא יתפתה לנצל את הדברים למען תעמולה חולפת ובלתי-חשובה.
ועידת טאיף היתה ועידה מתונה ביותר. אולי לפני הכל ננסה להגדיר מה זה מתון ומה זה קיצוני בעולם הערבי של ימינו. אפשר לומר: מתון הוא מי שמסכים עם ממשלת-ישראל וקיצוני הוא מי שמתנגד לה. אני מרשה לעצמי להציב את ההגדרה הבאה: קיצוני הוא מי ששולל את עצם קיומה של מדינת-ישראל; מתון הוא מי שמוכן להסתדר עם קיומה של ישראל, גם אם התנאים שלו אינם מקובלים עלינו או על חלק מאיתנו.
אם נבל את ההגדרה הזאת, הוועידה הזאת היתה מתונה. באשר כל ההחלטות הפוליטיות שלה נמצאות במיסגרת ההחלטות שנתקבלו בפיסגת העולם הערבי בדצמבר 1977, שקבעה בפעם הראשונה על רעת כל מדינות-ערב, ללא יוצאת מן הכלל, שהמטרה היא שלום צודק ובר-קיימא, המבוסס על החזרת השטחים שנכבשו ב-1967 והקמת מדינה פלסטינית בגדה וברצועה, קרי לצד ישראל.
שמואל טולידאנו: אולי תתייחס למלה "ג׳יהאד"?
אורי אבנרי: אני אתייחס.
יוסף רום: הוא (אבנרי) רוצה להוכיח שיש לו גם חוש-הומור.
שמואל טולידאנו: - - - (לא נקלט)
אורי אבנרי: אולי תנהלו את השיחה הדבילית הזאת במיזנון? שם מקומה!
לשר-החוץ שמיר יש מידע חשוב ממקורותיו, ובהם מקורות חשובים מאוד. אני מרשה לעצמי לומר שלחבריי ולי יש מקורות-מידע משלנו, אולי אינם בהרבה פחות טובים, אבל הם שונים. (חברי-הכנסת לא יכלו להעלות כלל על דעתם שרק לפני כמה ימים נפגשתי עם חסן מלך-מרוקו על אדמת מרוקו).