כשבאתי להיפגש שוב עם סרטאווי, ב-12 במרס 1981, ציפיתי למצוא אותו במצב-רוח מרומם. הופתעתי לראותו מדוכא.
לא הבחנתי בכך ברגע הראשון. הוא בא לנמל התעופה שארל דה גול לאסוף אותי בסיטרואן החדשה שלו, הגדולה והשחורה. בצאתי מאולם הנוסעים המגיעים, לא ראיתי אותו מיד. הוא היה בפינה, נסתר למחצה, עם שתי בחורות אמריקניות שקיבלו ממנו הוראה לחפש - כפי שאמר לי ברגע שראה אותי - אדון מכובד, נאה ולבן-שיער. אחת הנערות היתה עוזרתו, השנייה היתה חברתה שלדבריו, התאהבה בי ממבט ראשון. הדבר נהפך להלצה קבועה בינינו.
אחרי ארוחת צהריים, מעשה ידי עיצאם והנערות, שלמדו ממנו פרק בהילכות המטבח הערבי לצורך האירוע, ניגשנו לעסקים הרציניים. אלה היו במצב חמור.
מסתבר שמשהו קרה ברבאט אחרי צאתנו. המלך לא יכול להמשיך במאמציו להסדיר פגישות בינינו לבין סגן-נשיא ארצות הברית, הנשיא בורגיבה או מנהיגים ערבים אחרים, או לפרסם את דבר פגישתנו, או לזמן פגישה נוספת, פומבית.
עיצאם הפעיל את מקורותיו כדי לברר מה קרה. הוא קיבל תשובה חדה וחלקה: זרוע כלשהי של הממשל האמריקני התערבה וביקשה שהמלך יימנע מכל פעולה שמטרתה לקדם דו-שיח בין ישראלים לבין אש"ף.
עתה קיבל סרטאווי בפעם הראשונה הוכחה מפורשת לכך שארצות הברית היתה אחראית במישרין לכשלונם של רבים ממאמציו. במשך שעות רבות, אחר הצהריים, בערב ובלילה, עד השעות הקטנות של הבוקר, ישבנו ושוחחנו ברצינות, זו הפעם הראשונה, על מעורבותה של ארצות הברית בסכסוך בינינו. בהסתמך על נסיונו של כל אחד מאיתנו, ניסינו להשוות את מה שקרה לנו במרוצת השנים. דברים שקרו לו ולנו בישראל התחילו להשתבץ במקומם כמו אבני פסיפס, ובהדרגה נוצרה תמונה כה ברורה עד כי לא יכולנו להתעלם מהשלכותיה.
במשך שנים רבות פקד אותנו שוב ושוב נסיון שחזר על עצמו כמו סיוט לילה: בעלותנו על דרך חדשה, היו מאמצינו זוכים בהצלחה עד שלפתע פתאום היינו מוצאים את עצמנו ניצבים בפני חומת ברזל, באורח שלרוב לא יכולנו למצוא לו הסבר. עכשיו נראה שברבים מאותם מקרים, היתה זו תוצאה של התערבות אמריקנית.
לא היה לנו קל להגיע למסקנה זו, אולם לא יכולנו להימלט ממנה. לא עיצאם ולא אני רחשנו אהבה לברית המועצות. שנינו הוקענו בפי יריבינו כסוכנים אמריקניים, אם לא אנשי cia ממש. עיצאם היה האיש הבכיר היחיד באש"ף שקרא בגלוי לארגונו לקבל את התנאים האמריקניים לדו-