שהשתתף כמה פעמים בפגישותינו ותמך בקו שלנו, אבל אמר לאחרונה בוויכוח פומבי כי הוא בעד מדינה חילונית דמוקרטית בפלסטין - אותו רעיון עצמו הנחשב בעיני הישראלים כשקול כנגד השמדת ישראל. "הוא איש מצוין," אמר סרטאווי. "רק שנאלצתי לשאול אותו בביירות למה אנחנו משלמים לו משכורת. הוא צריך לקבל את שכרו משגרירות ישראל."
בשעה מאוחרת באותו ערב חזרתי למשרדו של עיצאם, שם הוכן לי אחד מחדרי השינה. לפני ששכבתי לישון ניסיתי להתקשר עם אחד מכתבי בירושלים. קול זר ענה לי כמנומנם; טעות במספר. כמעט פרצתי בצחוק למחשבה: מה היה אותו ישראלי אלמוני חושב אילו ידע שהעיר אותו מחלומותיו צלצול טלפון מ"מפקדת המחבלים" בפאריס?
☆ ☆ ☆
חודשים אחדים לפני-כן, בסתיו 1980, כשהציג בפנינו עיצאם את תוכניתו הגדולה, העלה הצעה שעצרה את נשימתנו בתעוזתה.
ברגע הראשון, לא האמנו למשמע אוזנינו. הוא שאל אותנו אם נהיה מוכנים לבוא לביירות כדי להיפגש עם יאסר ערפאת.
הוא הבהיר מראש שאין לו כל מושג אם ערפאת או מישהו אחר יסכים לצעד כה חסר-תקדים, אבל ביקש להיות בטוח בנכונותנו לפני שיעלה את ההצעה בביירות. יהיה זה מבצע מסוכן ביותר, אמר, אבל הוא היה בטוח שבתכנון נאות, אפשר להוריד את הסיכונים לרמה מתקבלת על הדעת.
הרעיון היה כזה: שלושתנו - פלד, ארנון ואני - נעלה על מטוס ביחד עם עיצאם ונטוס לנמל התעופה של ביירות. יש לשער שיהיה זה מטוס פרטי; אולי המטוס השייך לידידו של קרייסקי, איש-הכספים האוסטרי קרל כהנא. תפעול נמל התעופה של ביירות היה נתון להלכה בידי ממשלת לבנון, אבל למעשה שלטו בו כוחות הקואליציה של אש"ף והמוסלמים. נגיע בשמות בדויים ונתקבל בנמל התעופה על-ידי קציני פת"ח מהימנים, שיביאו אותנו למקום מבטחים במערב ביירות. שם ניוועד עם ערפאת ומנהיגי פת"ח אחרים. משם נחזור לישראל בדרך היבשה, ובדרכנו נבקר במחנות הפליטים שחיל האוויר הישראלי כה מרבה להפציצם. נתייצב בתחנת הגבול הישראלית בראש הנקרה ונעמיד את ממשלת ישראל בפני דילמה: להעמיד אותנו למשפט ולפרסם עוד יותר את מעללנו הדרמטי ברחבי העולם, או להתעלם מאיתנו? ערב הבחירות בישראל, מבצע כה סנסציוני יוכל לחשמל את מחנה השלום הישראלי, להגדיל את שיעור קומתנו ולחזק את מעמדנו, להפגין כי דו-שיח ישראלי-פלסטיני הוא אפשרי, וכמוהו השלום - וכל זה יגדיל את סיכויינו ביום הבחירות.