אותנו בחריפות, והכריז כי מתי פלד אמר לא מזמן שהוא הרג ערבים מאז מלאו לו 16 שנה: עם אנשים ממין זה נפגש סרטאווי.
אין צורך לומר שהיה זה סילוף כפול. דברים כאלה אמנם נאמרו פעם, אבל לא מתי אמר אותם אלא לובה אליאב, והוא אמר אותם בהקשר שונה לגמרי. באחד הנאומים הרגשניים שבהם הצטיין כל-כך, אמר אליאב כי הוא הרג ערבים מאז הצטרף לארגון ההגנה בהיותו בן 16, ואין הוא רוצה שזה יהיה גורלם של בניו ונכדיו. היתה זו קריאה עזת-מבע לשלום עם הפלסטינים.
להתקפתו הארסית של אבו-שראר נודעה משמעות מרובה, משום שהיא הוכיחה מעבר לכל ספק כי ברית המועצות גמרה אומר לחבל בכל אפשרות של מגעים ישירים בין אש"ף לבין גורמים ישראליים, מלבד הקומוניסטים הכפופים כליל למוסקבה. אולם אל אבו-שראר הצטרפה מקהלה שלמה של קיצונים, סוכני סוריה ולוב ואחרים.
לא איש כסרטאווי יישא דברים כאלה בשתיקה. לקראת סוף הדיון ביקש את רשות הדיבור והחל להשיב למוכיחיו. צעקות הטביעו את קולו, ונשיא המועצה חאלד אל-פאהום, הידוע כאיש הסיעה הסורית באש"ף ותושב דמשק, השתיק אותו.
סרטאווי הגיב במעשה שלא נשמע כמוהו בדמשק. לא זו בלבד שהוא התפטר מהמל"פ - הוא גם כינס את העיתונאים הזרים והסביר להם את פשר התפטרותו. למעשה, היתה זו התקפה על מדיניותו של רודן סוריה ועל סוכניו, בבירת סוריה. גילוי של אומץ-לב שאין משלו. סוכנויות הידיעות המערביות ציטטו את דבריו כך:
"לאור ההחלטה שנתקבלה במועצה הלאומית הפלסטינית במושבה ה-13 שהתקיים ב-1977, לנהל דו-שיח עם כוחות דמוקרטיים בישראל ומחוצה לה, קיבלתי על עצמי את האחריות לביצוע החלטה זו.
בפגישות, עם הגורמים שאליהם מתייחסת החלטה זו, הקפדתי שיהיו ביניהם קבוצות המכירות בזכויותיו הלגיטימיות של העם הפלסטיני, לרבות הזכות להקים את מדינתו העצמאית, והמכירות באש"ף כנציג הלגיטימי הבלעדי של העם הפלסטיני.
על בסיס זה התקיימו פגישות, תחילה עם המועצה הישראלית לשלום ישראלי-פלסטיני ואחר-כך עם מפלגת של"י והמפלגה הקומוניסטית הישראלית, רק"ח.
בצד הפלסטיני היו חילוקי דיעות בדבר המגעים הללו, והנושא ניצב במוקד הדיונים בכל הבימות הפלסטיניות. היו גם חילוקי דיעות בשאלת הגדרתם של הגורמים שאליהם מתייחסת החלטת המל"פ.
אחדים מהארגונים [הפלסטיניים] טענו בתוקף שההחלטה מתייחסת אך