ארוך, המגיע לפעמים לעשרים אלף מלים. לשנת תשמ"א בחרנו באריאל שרון, והמאמר היה עתיד לראות אור בסוף ספטמבר 1981.
שרון, המיטיב לדעת את ערכו של פרסום, ניאות לשתף פעולה. ביליתי שעות רבות במחיצתו, בחווה שלו ובלשכתו. הוא העלה זכרונות, סיפר לי על ילדותו ועל מאבקיו הרבים. במשך שעות אחדות הסביר לי, בעזרת המפות שהכין לקראת שיחותיו בפנטגון, את תוכניותיו לעתיד.
נמצאתי איפוא במצב מיוחד במינו. לא היה ספק בלבי ששרון מתכנן מלחמה גדולה בלבנון, במטרה משולשת: להשמיד את אש"ף, לסלק את הצבא הסורי מלבנון ולהקים שם דיקטטורה של הפלנגות שתהיה כפופה לישראל.
אולי מוזר הדבר ששר הבטחון גילה את תוכניותיו הסודיות לפעיל של מחנה השלום הישראלי, המקיים מגעים גלויים עם אש"ף. אבל כזוהי ישראל. שרון לא ביקש ממני לשמור בסוד את הדברים הללו: נהפוך הוא, היתה זו כוונתו שאפרסם אותם, ובלבד שלא אצטט אותו במישרין בהקשר זה. הוא חשב מן הסתם שהמאמר יעזור לו למכור את תוכניות המלחמה שלו לציבור ולממשלה. מכל מקום, התוכנית המלאה של מלחמת לבנון הופיעה בגליון העולם הזה מיום 27 בספטמבר 1981, למעלה משמונה חודשים לפני שפרצה. מעולם לא זכתה מלחמה לפרסום מוקדם מעין זה.
משום כך עקבתי בתחושה מבשרת-רעות הולכת וגוברת אחר השתלשלות המאורעות הן בישראל והן באש"ף. אנשים רבים מדי ניגנו בכינור מול רומא העומדת לעלות בלהבות.
☆ ☆ ☆
אירועי מושב המל"פ בדמשק העמידו את סרטאווי במצב לגמרי לא-ברור. לפי נוסח ההחלטה שהתקבלה, הוא היה מנוע מכל מגע עימנו. הגם שגינינו מגמות מסוימות בתולדות הציונות, ומתחנו ביקורת חריפה על מדיניות ממשלתנו, לא היה אפשר לומר בשום פנים שאנו "מגנים את ההלכה והמעשה הציוניים." המועצה שלנו, לפי מינשר היסוד שלה, היא גוף ציוני.
בחודשים שעברו אחרי קבלת ההחלטה, התעלם ממנה ערפאת או פטר אותה באמתלות שונות. לפעמים אמר שבעיניו אין אנו ציונים, משום שכל המכבד את הזכויות הלאומיות של הפלסטינים אינו יכול להיקרא ציוני בשום פנים. זה הזכיר לי את ראש עיריית וינה בתחילת המאה, קרל לוגר, אנטישמי מובהק, שנתפס כשהוא מריע לקבוצת כדורגל יהודית במשחק נגד ההונגרים השנואים. הוא אמר אז דברים הראויים להיזכר: "אני מחליט מיהו יהודי!