ועמיתיו, שניסו לתמרן בין המחנות הערביים השונים והתקרבו בהדרגה לקו הסעודי המתון. ערב הסעודית היתה כמובן המקור הראשי לתמיכה כספית באש"ף.
לימים הוקיע אבו נידאל בגלוי את ערפאת כבוגד, פרש מפת"ח והקים ארגון משלו, שהיה למעשה זרוע של המודיעין העירקי. הוא כינה את ארגונו בשם פת"ח ואף הוציא לאור עיתון ששמו כשם עיתונו הרשמי של פת"ח, פלסטין אל-ת׳אורה. משום כך, היה קשה להבדיל בין פרסומיו לבין פרסומי פת"ח האמיתי, ורק העין המיומנת יכלה להבחין ביניהם, הואיל ואבו נידאל נהג להוסיף לשם פת"ח את הכינוי "המפקדה המהפכנית".
כשנעשתה מדיניותה של עירק מתונה יותר, מ-1978 ואילך - בעיקר משום שהמלחמה הנוראה עם אירן עשתה אותה תלויה בסיוע סעודי וכן בנמל עקבה הירדני ובכבישים ממנו לגבולותיה - הסתעף ארגונו של אבו נידאל. הוא הקים מרכז שני בדמשק - מהלך מוזר מאין כמוהו, הואיל וסוריה ועירק היו אויבות בנפש, טוענות שתיהן למעמד השומרת האמיתית של גחלת הבעת׳ הפאן-ערבית.
אבו נידאל הוא שהרג את סעיד חמאמי ונציגים אחרים של אש"ף בארצות שונות, שבהם חשד במגעים עם ישראלים או בהטפה לקו השלום. כך נרצחו עלי נאצר יאסין בכוויית ביוני 1978, עז-אל-דין קאלאק בפאריס באוגוסט 1978 ונעים חאדר בבריסל ביוני 1981.
גרוע מזה, אבו נידאל כבר ביצע שורה של מעשי זוועה אנטישמיים ברחבי אירופה - התקפות על בתי-כנסת, מעונות ילדים ומוסדות יהודיים אחרים. כל המעשים הללו סיפקו תחמושת מעולה למכונת התעמולה הישראלית, שעמלה בלי הרף לשכנע את דעת הקהל העולמית, ובייחוד את דעת הקהל הישראלית, שאש"ף אינו לוחם רק בישראל או במדיניותה, אלא הוא ארגון אנטישמי לאמיתו, ברוח נאצית טהורה. העובדה שהרוצחים השתמשו בשם פת"ח הקלה עוד יותר על התעמולה הישראלית, שהסתמכה על כך שרק יודעי-דבר מעטים ידעו כי למעשה ביצע את מעשי הזוועה ארגון שמחוץ למסגרת אש"ף, שמטרתו הראשית היתה להרוג את ערפאת ולחסל את הנהגת אש"ף.
למי היה יכול להיות אינטרס בכך? על סמך ההגיון הפשוט, היה עיצאם משוכנע שארגון אבו נידאל משרת אינטרסים ישראליים, או לפחות שהסתננו לתוכו אנשי השירותים הישראליים. "זאת אורגיה אמיתית," טען. "אבו נידאל שוכב עם כולם, העירקים, הסורים, המוסד, אולי גם ^cia והקג"ב!"
עובדה מוזרה אחרת היתה שרוב רובם של מתנקשי אבו נידאל שנעצרו בארצות אירופה ובמרוקו, שם ניסו להתנקש בחיי ערפאת, היו מן השטחים