ויחסיו עם ערפאת היו קרובים יותר מאי-פעם. בשיחות פרטיות, הביע בפני את קוצר-רוחו הגובר כלפי ההנהגה שלדעתו ממאנת לנקוט את הצעד הנועז, המתחייב מן הסכנות הנוראות שנשקפו לארגון. הוא חשב שאש"ף צריך לעמוד בדרישות האמריקניות בלי כחל ושרק, להביע את נכונותו להכיר בישראל ולקבל את החלטות מועצת הבטחון, וכך להציב אתגר בפני האמריקאים: לעמוד בהתחייבותם או להתכחש לה קבל עולם ומלואו.
"אלוהים אדירים," קרא לא פעם ולא פעמיים, "כבר הכרנו בישראל דה פאקטו כשקיבלנו את תוכנית השלום של ברז׳נייב ומסמכים דומים. למה להתרוצץ סחור-סחור? עלינו לומר זאת באורח ברור וחד-משמעי! זוהי הדרך היחידה לדחוק את ישראל לפינה!"
אבל זה לא היה פשוט עד כדי כך. היה צורך למצוא נתיב עקיף יותר.
לפי הוראותיו של ערפאת, עמל סרטאווי קשה לנוע בו.
הואיל ולא היה ביכולתו לצאת לארצות הברית בגלל החרם הפוליטי שהוסווה כאי-תקינות באשרת הכניסה שלו, הוא נאלץ למצוא מתווך. הוא נועץ בקרייסקי, במשרד החוץ הבריטי ובארמון אליזה, ולבסוף החליט שהמתווך הטוב ביותר יהיה טוניסאי. תוך ניצול קשריו ההדוקים עם אשתו של חביב בורגיבה ואישים בכירים אחרים בממשלת טוניסיה, פנה סרטאווי אל הנשיא בורגיבה וביקש את עזרתו. בורגיבה, שקרא להכרה ערבית בישראל 17 שנים לפני-כן, היה נלהב. הוא הורה לראש ממשלתו, מוחמד מזאלי, לצאת לארצות הברית כדי לשאת ולתת על דו-שיח.
הבעיה היתה מציאת נוסחה שתהיה מקובלת על הרוב באש"ף ותעמוד בתנאים האמריקניים. ערפאת היה צריך להיות בטוח מראש שהאמריקאים אכן יקבלו נוסחה זו ויעמדו בהתחייבותם לפתוח בדו-שיח בהתאם. היה צורך ששני הצדדים יסכימו מראש על נוסח סופי, לתאם את העיתוי - וכל זאת בלא ששני הצדדים ייפגשו פנים אל פנים, אלא להפך, ישמרו את מגעיהם העקיפים בסוד כמוס, בעודם פועלים בצילה של המלחמה הממשמשת ובאה.
כתרגיל בדיפלומטיה, היה הדבר מסובך מאין כמוהו. בפועל, היה זה תרגיל בציניות קלת-דעת. חייהם של בני-אדם רבים מאוד היו כרוכים בו. ממשלות ישראל וסוריה התנגדו שתיהן נמרצות להסדר מעין זה, שהיה עלול - רחמנא ליצלן - להביא שלום. היה מקום להטיל ספק בכוונותיהם הטובות, ואף בתבונתם, של האישים האמריקניים המעורבים, ואילו ערפאת ועמיתיו בביירות הילכו על קרח דק מאוד.
כבר ב-1981 התברר כמה קשה היה הדבר, כשעיברו הסעודים נוסחה שקראה לשלום במזרח התיכון ובמסגרתו הקמת מדינה פלסטינית והכרה מרומזת בישראל בגבולותיה שלפני 1967. היתה זו למעשה נוסחתו של