ביום ה׳, 3 ביוני 1982, נורה שגריר ישראל בלונדון, שלמה ארגוב, ונפצע קשה לפני מלון גרובנור במרכז לונדון.
למחרת בבוקר התכנסה ממשלת ישראל לישיבת חירום וקיבלה את הצעתו של ראש הממשלה, מנחם בגין, להפציץ את ביירות; כך הושם קץ להפסקת-האש הבלתי-רשמית שהושגה בתיווכו של הנציג האמריקני פילים חביב. אותו הסכם מוזר בין שני צדדים שלא הכירו זה בקיומו של זה, ישראל ואש"ף, הבטיח את גבולה הצפוני של ישראל במשך אחד-עשר חודש, שבמהלכם לא נפגע אף ישראלי אחד - הוכחה מרשימה ליכולתו של יאסר ערפאת לשלוט אפילו בקיצונים שבארגונו.
בישיבת הממשלה אמר ראש אמ"ן שיש עמו מומחה לארגונים הפלסטיניים, שכבר נתן לממשלה הרצאה קצרה על ארגון אבו נידאל שזוהה כאחראי להתנקשות.
בגין התעלם ממנו. "אין צורך," אמר. "כולם אש"ף."
ביום ו׳, 4 ביוני, הנחית חיל האוויר הישראלי את ההתקפה האווירית הכבדה ביותר עד כה על מערב ביירות. אש"ף הגיב בשבת, 5 ביוני, בהרעשת גבולה הצפוני של ישראל. בהפצצה על ביירות ניספו לפי אומדן כ-500 נפשות. בהפגזת אש"ף, נהרג ישראלי אחד.
באותו ערב החליטה ממשלת ישראל לפלוש ללבנון. המלחמה התחילה.
☆ ☆ ☆
ביום הרביעי למלחמה, יום ד׳, 9 ביוני, החלטתי לבקר בחזית. באותה עת לא ניתנה רשות לעיתונאים ישראלים לחצות את הגבול. לקחתי אתי צלמת