כבשו את בעאבדה, ממזרח לביירות, וחברו עם כוחות הפלנגות ששלטו במזרח ביירות וצפונה משם, וכך הושגה אחת ממטרות המלחמה, שבוע לאחר המועד המתוכנן.
עכשיו היתה ביירות מוקפת, והחל המצור הממושך. צה"ל ומנהיגי ישראל לא ציפו לפעולה כה ממושכת ולא התכוננו לקראתה, והדבר שינה כליל את צביון המלחמה והפך את יאסר ערפאת לגיבור לאומי.
☆ ☆ ☆
"ככה אנשים אכלו ושתו בעת שיהודי אירופה נטבחו!"
המחשבה עלתה על דעתי כשישבתי עם סרטאווי במסעדה סינית יקרה,
לא הרחק ממגדל אייפל, בחמישה-עשר ביוני. חשבתי על הבתים ההרוסים שראיתי בצור ימים ספורים לפני-כן, על הגוויות המוטלות לצד הדרך. מדי יום הציגה הטלוויזיה הצרפתית תמונות נוראות מתוך ביירות המערבית המוכה: בתים הרוסים, ילדים פצועים, נשים בוכות, בתי-חולים גדושים וחסרי תרופות. והנה אנו יושבים בקרב הבורגנות הצרפתית הבוחרת לה בדקדקנות את היין המתאים לסעודה.
שעות אחדות לפני-כן, כשישבתי במשרדו של עיצאם, התקשר אבו-פייסל, (ע׳אזי ח׳ורי), שהיה עוזרו של סרטאווי במשך שנים אחדות. המסר שבפיו היה קצר: "אני יוצא להילחם. אם יקרה לי משהו, אנא דאג להורי." ע׳אזי, בעל השפם הגדול והגוף הקצר והעגלגל, בעל חוש-ההומור - היה קשה לדמות אותו נלחם ברחובות ביירות בטנקים שלנו.
סרטאווי עבד עשרים וארבע שעות ביממה. בעודנו משוחחים, הקשבנו לראיון שנתן ^bbc. עיצאם הזכיר את הצעדים שנקט אש"ף לקראת הכרה בישראל וקרא למחנה השלום הישראלי להתנגד למלחמה. הוא חש לווינה להתראות עם קרייסקי וביקש ממנו להזמין את ערפאת לביקור רשמי באוסטריה. זו תוכל להיות נוסחה של כבוד לחלץ את ערפאת מביירות, חשב עיצאם. הוא לא ידע שערפאת לא היה מוכן אפילו לחלום על נטישת העיר, שבה נשאר עד הרגע האחרון. בווינה נפגש גם עם מיטראן שביקר שם, והפציר בו לשווא לעשות משהו.
ערפאת עצמו התקשר בשעה מוקדמת למחרת בבוקר. לדברי עיצאם, הוא היה שרוי בהתרוממות-רוח. הוא הבהיר היטב שאין בכוונתו לעזוב את ביירות. "אני אמות עם אנשי," אמר.
מתי, שנמצא בפאריס באותם חודשים לרגל עבודתו האקדמית בספרות ערבית מודרנית, בא עמי לפגישה עם עסקני המפלגה הסוציאליסטית הצרפתית. ביקשנו לדעת מה הם עושים. מפלגת העבודה הישראלית