בפי אריאל שרון, בעוד צבאה של ארצי מנסה להרוס את "בסיס המחבלים" בביירות, קרובי וקרוביהם של שני הצעירים בחדר הסמוך מנסים להרוג אלה את אלה. מאמצינו לשים קץ לטבח ולהרס היו נראים כבגידה בעיני ישראלים רבים.
☆ ☆ ☆
לא היינו לבד.
בטרם יצא השבוע הראשון למלחמה, הגיעו אותות מן היחידות הלוחמות שחיילים ישראלים רבים מגלים מורת-רוח רבה כלפי המלחמה. הראשון מהם הגיע מהחזית הסורית, שם נקלעו כמה יחידות למארב. אולם התחושה התפשטה במהירות בחזית כולה. הטיול הצבאי הפך למלחמה בקנה-מידה גדול, התנהלה לחימה עיקשת, והיא עדיין נמשכה. בטרם מלא יום אחד להפסקת-האש עם סוריה, הפר אותה שרון כשניסה להתקדם לאורך כביש ביירות-דמשק, שעליו לא הצליח צה"ל להשתלט בגיזרה המזרחית.
כבר בשבוע הראשון, חתמו מאות ישראלים על עצומה שכותרתה "די!" בתום השבוע השלישי, בשבת, 25 ביוני, קרא הוועד נגד המלחמה בלבנון, שהוקם זה-מקרוב, להפגנה בככר מלכי ישראל. שעה לפני המועד שנקבע שאלו אותי כתבים זרים כמה אנשים יופיעו, לדעתי. עניתי בכנות גמורה שאם יופיעו אלף איש, יהיה זה הישג גדול. מעולם לא נערכה בישראל הפגנה אנטי-מלחמתית בעוד המלחמה בעיצומה.
כעבור שעה היו במקום עשרים אלף איש. רבים מן המפגינים היו צעירים שכבר נלחמו בלבנון כאנשי מילואים ושוחררו.
הצלחה זו עודדה את תנועת שלום עכשיו, שהיתה שקטה מאוד בשבועות הראשונים, לערוך הפגנה משלה בשבת הבאה, 3 ביולי. שעה לפני מועד הפתיחה שידר קול ישראל את הודעת אש"ף שהתפרסמה זה-עתה בביירות, על כך שאורי אבנרי נפגש עם יאסר ערפאת בביירות המערבית.
כעבור עשרה ימים נפגשתי שוב עם עיצאם בפאריס. ידידים בארצות הברית ביקשו ממני לבוא מיד ולדווח על פגישתי עם ערפאת. הגם שהפגישה היתה סנסציה בעיתונות האירופית - טיימס של לונדון כינה אותה "מפגש היסטורי" - היא לא הוזכרה כלל בעיתונות האמריקנית. ידידי חשבו שבוא, לארצות הברית יוכל להפר את מה שהיה בעליל קשר שתיקה. ואכן, במשך 48 שעות ביקורי בניו יורק ובוושינגטון, דיברתי בחמש רשתות טלוויזיה והתראיינתי בעיתונים הראשיים. אבל יותר מכל