וביקשה אותי לפי מספר החדר, ענתה המרכזנית בתמימות: "אה, האדון מהנציגות המרוקנית!"
את הנחמה היחידה מצאנו בפגישותינו היומיות עם חאלד אל-חסן, שהתגורר בעילום-שם באותו מלון. סעדנו כמה פעמים ביחד.
פגשתי את חאלד בניו יורק שלושה חודשים לפני-כן, כשבאתי לארצות הברית לדווח על פגישתי עם ערפאת. לאחר שהיושב-ראש קיבל את פני בפומבי, לא ראה חאלד שום טעם לשמור את פגישתנו בסוד, והירשה לי לדווח עליה. הדבר היה כמובן עדיין בעת המצור על ביירות. הוא מסר לי הצהרה חשובה לאמור שאש"ף מוכן לשים קץ לכל מעשי האיבה, בכלל זה כל התקפות הגרילה, ברגע שיושג הסכם על הכרה הדדית בין ישראל ואש׳׳ף. גם אז התגורר חאלד בוולדורף טאוורס. הוא קיבל את פני בחדרו, גופו הענקי עטוף בגלימה לבנה שופעת. שוחחנו על המלחמה, כמובן, וכך נתאפשר לי לפרסם בעולם הזה תיאור של המלחמה שהיה שונה מאוד מכל מה שהופיע בעיתונות הישראלית. הדבר הכין את קוראי למלחמה הממושכת שאיש לא חזה בשעתו.
חאלד, כמוהו כאחיו האני, הוא אחד המוחות הפוליטיים של אש"ף, דיפלומט מבטן ומלידה, אחד ממייסדי פת"ח. כמו כן, הוא איש עסקים שמרני בקנה-מידה גדול. למחרת היום הצטחקתי למראה כותרת ניו יורק פוסט שצווחה באותיות קידוש לבנה: "ראש מחבלים בניו יורק!"
עכשיו ישבנו סביב שולחן שהובא אלינו כשהוא עמוס מכל טוב, ושוחחנו על המצב. היה זה דיון רציני על עתיד אש"ף והשלום, אולם לא היתה כל אפשרות לשוחח עם חאלד בלי זרם שוטף של בדיחות, רובן גסות.
היה אחד פלסטיני שאשתו נהרגה בביירות והוא נמלט עם עשרת ילדיו לדמשק. מכיוון שהיה זקוק לאם לילדיו, אבל לא רצה ילדים נוספים, חיפש אשה שאינה יכולה ללדת. הכירו לו אלמנה שהיתה נשואה שלוש פעמים ולא ילדה אף פעם. אבל אחרי ליל הכלולות, היא נכנסה להריון מיד.
"איך זה ייתכן?" זועק האומלל כשהוא שומע את הבשורה. "לא היה לך אף ילד משלושת בעליך הקודמים! איך זה?"
"טוב, זה ככה. בעלי הראשון היה לבנוני מרוני שהתחנך בצרפת. אז לא היו ילדים. בעלי השני היה טורקי. אז לא היו ילדים. בעלי השלישי היה סורי. הוא היה חבר מפלגת הבעת'! כל לילה היה חוזר הביתה אחרי אסיפה במפלגה וצועק: תחי הבעת׳! תחי הבעת׳! כשהיה גומר היה כל-כך עייף שהיה נרדם מיד. אז לא היו ילדים."
חאלד סיפר לנו על שדר סודי ששלח הנשיא רייגן לסוריה, לירדן, לערב הסעודית ולמצרים, להסביר את משמעותה האמיתית של תוכנית רייגן, כפי