הבחירות הקרובות בישראל. המלך גם ציפה לנפילת ממשלת ישראל עם פרסום דו"ח כהן. הוא התנצל על שעשה כה מעט. "אני מרוחק ששת אלפים קילומטר מהסכסוך," הסביר, "אינני חלק מהסכסוך. אני יכול רק לעזור. ההחלטות יצטרכו להתקבל במקום, עדיף על-ידי אש"ף ביחד עם המלך חוסיין. הנטל כבד מדי לאחד מהם בנפרד. הוא יהיה קל יותר לשניהם ביחד. אני אעזור להם להידבר."
כשדיבר על דיוני ועדת כהן, התרשמתי מחדות תפיסתו. "שרון נהג בטפשות כשהתקיף את הצבא. זה מסוכן מאוד מבחינתו." המלך עתיר הנסיון עם אנשי הבטחון שלו, שאחדים מהם חתרו תחתיו, ידע בעליל על מה הוא מדבר.
נוכחנו גם שהוא בקי ביותר בפוליטיקה הפנימית של ישראל. הוא גילה עניין רב בפרשת אהרן אבו חצירה, ששימש אז כשר והיה נתון בחקירה על שחיתות. אבו חצירה, צאצא למשפחת רבנים מרוקנית ידועה, עמד אז להקים מפלגה חדשה ליהודי מרוקו. "אני מכיר אותו," העיר המלך. אחדים מיועצי המלך, ביניהם מוחמד בוסיטה, שר החוץ, וחאדרה, שהיה נוכח בפגישה עם ערפאת, היו נוכחים בחדר אבל לא דיברו אלא אם כן נשאלו שאלות ישירות. יועץ אחר, בן סודה (שהיה מארחנו ברבאט) נכנס לחדר באמצע השיחה, לאחר שנשלח שרת לבקשו שיצטרף. בכניסתו, השתחווה ונישק את ידי המלך. למעננו, דיבר המלך באנגלית, ודיבר בה היטב, אם כי ניכר בו שהוא חש יותר בנוח בצרפתית.
המלך הסכים לדעתנו שזוהי שעת הכושר לנקוט פעולה נמרצת להשגת הסדר. בעקבות המלחמה, כל התנאים היו בשלים - דעת הקהל הישראלית, שהמלחמה והממשלה היו לה לזרא, ודו"ח כהן שאולי יפיל את ממשלת בגין. ערפאת, שיכול לפעול ללא הפרעה מצד סוריה, ואמריקה, שנראתה מוכנה ליוזמות חדשות ונועזות. המלך בדק את האפשרויות בפגישתו עם רייגן.
"עלינו לעשות הכל כדי לחזק אתכם בישראל," חזר המלך ואמר כשליווה אותנו בנימוס אל מדרגות הווילה, שם נפרדנו ממנו בלחיצות ידיים ובקירות. הוא הבטיח לפרסם את דבר הפגישה בקרוב - וכך עשה כעבור שלושה חודשים, אחרי פגישתנו עם יאסר ערפאת.
כשליווה אותנו הקונסול המרוקני ללימוזינה, ואגב כך גילה את אוזננו שביקר בישראל, אם כי בחשאי, העיר האיש כי המצב מסובך. "כמו כל דבר אחר באזורנו," הוסיף. ואכן, הצדק היה אתו.
למחרת חזרו מתי וארנון הביתה, אחרי עוד שיחה ממושכת עם אל-חסן. נשארתי לבדי לעוד 48 שעות בדירת המלון הנפלאה, עם הלימוזינה הנפלאה.