פרייג׳ ייחל להבנה בין ערפאת וחוסיין, והצטער על חמקנותו של הארגון הפלסטיני, המונעת את הגשמתה המהירה. "הם אינם מבינים מה מתרחש כאן, שהזמן אוזל במהירות, שאנחנו מאבדים את מולדתנו בזמן שהם מדברים," אמר במרירות. "הם" היו הקיצונים באש"ף, ועימם הדמגוגים והאופורטוניסטים המעמידים פני קיצונ-ם.

הוא היה תמים-דעים עם סרטאווי, והאמין כי יש להקים קבוצת-לחץ לשלום בגדה המערבית. הוא אמר לי מה נחוץ לשם כך, וביקש ממני למסור את רעיונותיו לעיצאם.

כשרמזתי כי אני עשוי להתראות בקרוב עם אבו עמאר, קרא פרייג׳: "אמור לו! אמור לו שאנו בגדה המערבית רוצים פעולה החלטית להשגת פתרון מדיני שישים קץ לכיבוש הישראלי! אנחנו הולכים ונחנקים!" הוא נופף בידו לחבוק את הנוף המקיף אותו והוסיף: "אמור לו מה אתה רואה! אנחנו מאבדים את מולדתנו! הזמן אוזל!"

היה זה רגע מרגש. הנה אני, ישראלי, האמור לשאת את זעקת היאוש הזאת אל מנהיג העם הפלסטיני. הדבר הביע את מלוא הפאתוס של הפזורה הפלסטינית. היה זה גם ביטוי להיבט מיוחד במינו של המצב הפלסטיני, שכבר נתן לי הרבה חומר למחשבה.

רוב ארגוני השחרור בהיסטוריה, אם לא כולם, היו מבוססים על חברים מבין תושבי הארץ הכבושה. אבל אש"ף הוקם על-ידי פליטים פלסטינים, שהופצו לכל רחבי המזרח התיכון במלחמת 1948. התנועה העיקרית, פת"ח, נוסדה בכוויית על-ידי אנשים שבאו ממספר ארצות, בעיקר ממצרים. התפתחותו של אש"ף בפזורה הושפעה בראש וראשונה על-ידי מחצית העם הפלסטיני שהתגוררה מחוץ לפלסטין, על-ידי תקוותיהם של הפליטים הנדכאים במחנותיהם החולמים על שיבה הביתה, על-ידי מפלגות וארגונים שגויסו מקרב הגולים. הרודנות הירדנית בגדה המערבית, ואחריה שלטון הכיבוש הישראלי, עשו כמיטב יכולתם למנוע בעד אוכלוסית הגדה המערבית מלמלא תפקיד פעיל בפוליטיקה של אש"ף. נאסר על תושבי הגדה המערבית להשתתף במל"פ, וביטוי קל שבקלים להזדהות עם אש"ף יכול לשלוח אדם לתקופת מאסר ממושכת, להגליה ולעונשים אחרים.

כפי שהוכיחו הבחירות העירוניות, הפלסטינים בגדה המערבית וברצועת עזה היו נאמנים לחלוטין לאש"ף וראו אותו כנציגם הפוליטי הבלעדי והלגיטימי. נסיונותיה של ישראל בתחילת שנות השמונים להקים הנהגה ומיליציה של קוויזלינגים נחלו כשלון חרוץ. האגודות הכפריות, כפי שנקראו אלה, ובהן כמה נכבדים מקומיים חסרי-חשיבות ומתוסכלים, עבריינים ואספסוף אחר, הפכו לבדיחה עלובה. לא יאמן, אבל נאמני אש"ף לא נקטו שיטות טרור כדי לכפות את דיעותיהם, ורק אחדים,

315