ולהסביר שם למארחינו המאוכזבים מדוע אין ביכולתו להופיע על הבימה.
לנתי במשרדו, ובבוקר בא עיצאם לאסוף אותי. נלווה אליו שוטר צרפתי שהביא אותנו לנמל התעופה במכוניתו והריץ אותנו דרך ההליכים הרשמיים. היה ברור שהוא שייך לאיזו זרוע מדינית של משטרת צרפת: הערות שהפטיר פה ושם לימדו כי מצבנו המסובך נהיר לו.
בלונדון קיבלה את פנינו ג׳ון וורד, העוזרת החדשה שמצא לו עיצאם שם - צעירה מקסימה שלקחה אותנו לביתה בהמסטד. עד מהרה הצטרפו אלינו מארחינו, חלקם אישים יהודים בריטיים ידועים, ונפתח דיון נוקב.
כל ההכנות לקראת המפגש באותו ערב כבר הושלמו. האירוע נועד להתקיים באולמה המפואר של מועצת לונדון רבתי, והמשטרה נקטה אמצעי בטחון נאותים. עבור מארחינו, היתה זו פתיחתה של מערכה פוליטית.
עיצאם ניסה להסביר, מבלי למסור פרטים, כי השתתפותו אינה אפשרית. היה גלוי שמארחינו נפגעו, משום שהטעמים שמסר נראו קלי-ערך. עיצאם הציע למסור הודעה שהוא חולה, ושאני אדבר גם בשמו. אני אמרתי שהשתתפותו חשובה יותר, ומשום כך, אני הוא הצריך להתחלות. מארחינו הפצירו בשנינו להופיע.
הגיע הרגע הקריטי, ועיצאם הזדקף וקיבל את החלטתו. עד אז היה מוטל על הספה, עייף והססני בעליל. עכשיו הוא הזדקף ואמר, בארשת החלטית: "בסדר, אני אבוא!"
פעמים רבות הרהרתי ברגע ההוא, שאולי חרץ את גורלו. מדוע עשה זאת? האם לחצתי עליו חזק מדי והנעתי אותו לפעול בניגוד לשיקול דעתו? ואולי היה לדבר איזה קשר לנוכחותה של צעירה יפהפיה שהעריצה אותו בעליל ?
היה טעם הגיוני להחלטתו. כפי שכבר ידענו, סרטאווי החליט להקים מפלגת שלום פלסטינית, וייחס חשיבות מרובה להקמת רשת של קבוצות שלום עצמאיות, כמו זו בלונדון, שתהווה מערכת תמיכה כלל-עולמית לתנועותינו.
אבל כשאני נזכר בארשת פניו ברגע ההוא, אני סמוך ובטוח שהגורם המכריע היה אישי. גאוותו של עיצאם סרטאווי הלוחם, היא שהכריעה את כפות המאזניים. היה זה מנוגד לטבעו להיבהל מאיומים, ללכת בדרך הזהירה, להירתע מאתגר. בעיקרו של דבר, הוא היה לוחם, ועתה היה מוכן לצאת לקרב.
באותו רגע הרגשתי את עצמי קרוב אליו יותר מאי-פעם.
☆ ☆ ☆