דופן, שמן הסתם עוררה בו סקרנות עזה. שם לא נמצא לו מקום במלון שבו נערך הכינוס, ובו התגוררו רוב הנציגים, אלא במלון מרוחק. לפחות פעמיים ביום היה עליו לנסוע לבדו בכבישים השוממים, מטרה אידיאלית למארב.
בוועידה עצמה בלם אותו פרס על כל צעד ושעל. בראנדט וקרייסקי ניסו להעניק לו מושב כמשקיף מטעם אש"ף ולהרשות לו להקריא נאום מן הכתב, אבל פרם התעקש והדבר נמנע ממנו. בסופו של דבר הושג מודוס ויונדי כלשהו, שאיפשר לו להיות נוכח במושב כמשקיף פרטי.
הדבר לא מנע בעד פרס מלהספיד את עיצאם סרטאווי מעל הדוכן, לאחר מעשה, כאדם דגול וכגיבור השלום. כזה הוא פרס. הוא גם לא התנגד להקראת נאומו המוכן של סרטאווי מפי וילי בראנדט. לאחר מעשה.
ב-10 באפריל עמד עיצאם בטרקלין המלון שבו נערכה הוועידה ושוחח עם כמה צירים. לידו עמד אנוואר אבו עיישה, עוזרו. מתנקש מקבוצת אבו נידאל ניגש אליו מאחור, שלף אקדח מצויד במשתיק-קול וירה בראשו. אבו עיישה נפצע ברגליו.
עיצאם נהרג בו במקום. חרף הרצון שהביע פעמים כה רבות, הוא לא ראה את המתנקש בחייו.
כעבור כמה שעות פרסמה קבוצת אבו נידאל הודעה לעיתונות בדמשק:
פת"ח - הוועדה המהפכנית - שמח להודיע להמונים הערבים, לעם
הפלסטיני בפלסטין ומחוצה לה, לפעילים ולאנשים החופשיים ברחבי
העולם, כי עלה בידו לבצע את גזר דין המוות שהוצא כנגד הפושע הבוגד
סרטאווי, שהיה סוכן המוסד, ה-CIA והמודיעין הבריטי.
משטרת פורטוגל יצאה לציד ועצרה מתנקש מאנשי אבו נידאל. הרוצח, שזוהה כמוחמד חוסיין רשיד, חייך במשך כל המשפט, שמונה שעות בסך הכל. הוא הודה בחפץ-לב שהוא חבר בקבוצת אבו נידאל, שהוא נכנם לפורטוגל בדרכון מזויף ושהיה חבר בקבוצת המתנקשים שנשלחה להרוג את סרטאווי. אולם הוא הכחיש שירה בו בעצמו. כתום משפט משונה חרץ השופט פסק-דין משונה. האיש זוכה מאשמת רצח והורשע רק באשמת כניסה לפורטוגל בדרכון מזויף. על הפשע הזה דנו אותו לשלוש שנים בכלא ונאסר עליו להיכנס לפורטוגל במשך חמש שנים. כששמע את גזר הדין, פרץ הנאשם בצחוק.