אפילו נוכחות סמלית של מחנה השלום הישראלי תהיה חשובה מבחינה זו.
יוני מפלגת העבודה, שהוזמנו, דחו את ההזמנה כמובן, ויוסי שריד פרסם את גינויו הרגיל למקבליה.
השיקול המכריע מבחינתנו היה השיקול המעשי. אחרי רצח סרטאווי, נעשו קשרינו עם אש"ף רופפים. נפגשתי פעמים אחדות עם נימר חמאד, הנציג ברומא, אבל לא היה קשר סדיר, ואיש לא התמנה מטעם אש"ף לתפקיד שנותר פנוי. גם אם היה ברור עד-כאב שאיש לא יוכל למלא את החלל שהותירה מאחוריה דמות כה יחידה במינה כמו עיצאם סרטאווי, היה צורך דחוף ליצור קשר סדיר להמשך הדו-שיח. קיווינו שבז׳נבה, באולמות הוועידה ובמסדרונותיה, נוכל להקים את הקשר מחדש.
בתקווה זו, אבל בחששות לא מעטים, טסנו לז׳נבה.
☆ ☆ ☆
העיר היפהפיה השוכנת לחופי אגם ז׳נבה דמתה למחנה צבאי במצור.
השוויצרים לא נלהבו לארח את הוועידה. זו נועדה מלכתחילה להתקיים בפאריס, אבל האמריקאים הפעילו לחץ עז על ממשלת צרפת ומנעו את עריכתה שם. כך קרה גם לגבי אוסטריה. השוויצרים לא יכלו לסרב, משום ששלוחת או"ם בז׳נבה, בארמון חבר הלאומים לשעבר, היתה חשובה להם יותר מדי, והאו"ם לא היה זקוק לרשותה של שוויצריה כדי לנהל את ענייניו שם.
אבל עוד זמן רב לפני תחילת הוועידה, נפל עליה צילן הכבד של ההכנות הצבאיות לקראתה. אפשר שהשוויצרים, ביסודיותם המפורסמת, פשוט נקטו את אמצעי הבטחון שנראו להם כנחוצים. ואולי, כפי שסבורים אחדים, ניצל הצבא השוויצרי את ההזדמנות כדי לערוך תמרון צבאי של הגנה עירונית בקנה-מידה גדול. אבל הפרשנות האפלה ביותר גרסה שהשוויצרים, שלא יכלו למאן חד-וחלק לקיים את הוועידה על אדמתם, ניסו להכשיל אותה באמצעות יצירת הרושם המבזה כי זהו כינוס של טרוריסטים ותומכיהם, העלולים בכל רגע לטבוח זה את זה או ליפול קורבן להתנקשות מצד מתחריהם. תותחי נ"מ הוצבו בגני מרכז האו"ם, סירות תותחים סיירו באגם מולו, שריוניות התגלגלו ברחובות. במלון אינטרקונטיננטל, שבו התגוררתי עם רוב הנציגים, היו אמצעי הבטחון הדוקים עד כדי גיחוך. חיפושים נערכו על גופי פעמים אחדות ביום.
כל זה עמד בניגוד גמור לוועידה עצמה. נחילי דיפלומטים לאין-ספור נשאו נאומים אינסופיים, וכל אחד מהם פתח בברכות מאליפות לקודמו,