השלטונות הצבאיים הישראליים. שומה עלינו להגשים יחדיו את חלומנו על שלום למופת בארץ השלום, כמנחה מאיתנו לכל התרבות האנושית. עלינו לשתף פעולה יד ביד עם כל הכוחות אצילי-הנפש, שוחרי השלום, הצדק והחירות בעולם כולו."
בשעה שאמר את הדברים האלה, פנו מאות צירים לאחור לראות אל מי מפנה אותם ערפאת.
בעוד התשואות האחרונות מהדהדות, החישו המאבטחים את ערפאת לאיזה מקום מאחורי הבימה. כעבור כמה דקות הופיע עימאד שאקור ביציע, בהתרגשות גדולה, וקרא למתי ולי לבוא עמו. המנהיג הקומוניסטי תופיק טובי, סוס-מלחמות ותיק, הבין מיד מה מתרחש. הוא רמז לחברת משלחתו, עו"ד פליציה לנגר, שהשמיעה בוועידה נאום תקיף ביותר, והשניים חשו בעקבותינו. הובלנו במסדרונות גדושים באנשי בטחון, שוויצרים, פלסטינים וסגל או"ם, והוכנסנו לחדר שבו ישב ערפאת ופטפט עם מספר נציגים שחורי-עור. כשנכנסנו, קם וחיבק אותנו בזה אחר זה, אף דאג שהצלם שלו יספיק לצלם את התמונות.
היה ברור שלא זו השעה לדיון רציני. בלחץ שלטונות הבטחון השוויצריים, הבטיח ערפאת לעזוב את העיר מיד אחרי נאומו. נוכחותם של כמה אנשים בחדר לא איפשרה חילופי דברים שאינם יפים לכל אוזן. פגישתי זו עם ערפאת, השלישית במספר, היתה הפגנה גרידא שיזם ערפאת כדי להוכיח לעולם ומלואו שהמגעים בין אש"ף לבין כוחות השלום הישראליים, לרבות הציוניים, נמשכים כחלק מחתירת אש"ף להכרה ולשלום.
המסר הובן היטב על-ידי אויבינו, ישראלים בפלסטינים. שעות אחדות אחרי שמסרו סוכנויות הידיעות על פגישתנו, פרסם מנהיג הגוף שהתקרא "מורדי פת"ח," אבו סאלח, הודעה בטריפולי שבלוב ובה הוקיע את ערפאת הבוגד על שנפגש עם שני ציונים ידועים לשימצה, מתי פלד ואני. כשהקריא את הודעתו, עמד לידו מחמוד לבדי, דובר אש"ף לשעבר שהפך את עורו והצטרף למורדים, אחרי שהודח מתפקידו זה.
זכרתי את לבדי היטב. הוא היה נוכח בפגישתי הראשונה עם ערפאת בביירות. התרפסותו לפני ערפאת, שהיתה שונה בתכלית מהתנהגותם של כל שאר הפלסטינים במקום, הותירה בי רושם לא-נעים. הוא נילווה אלי במשך כל אותו יום במערב ביירות, השמיע נאומי תעמולה, הילל ופאר את ערפאת. ועכשיו הוקיע אותו כבוגד על שנפגש עמי שוב.