אבו פייסל נעלם.
כשעה לפני-כן, בעת שישבנו בשמש על הגזוזטרה של חדרי במלון, הנשקפת על מפרץ טוניס, צלצל הטלפון. אבו פייסל ענה, ואז פשוט נעלם בלי לומר מאומה.
אחרי חצי שעה, אנחנו נעשים מודאגים במקצת. כעבור שעה, ולאבו פייסל אין כל זכר, אנחנו מודאגים.
מוקדם יותר באותו בוקר הגיעו לאוזנינו שמועות שראש שירותי הבטחון הטוניסיים הועמד לדין. האם מתרחש בארץ הזאת משהו, בלי שנדע עליו דבר?
אנו תופסים שמעמדנו כאן חריג ביותר. אנו יושבים במדינה ערבית, בלי דרכונים, בלי שום קשר בכלל, איננו מכירים איש מלבד אבו פייסל - ואבו פייסל נעלם.
"אולי היתה הפיכה!" מנחש מתי, ואינו מצליח להרגיע אותנו.
אני מתחיל לחבר כתבה בראשי. היתה הפיכה, קציני הבטחון הטוניסאים שקיבלנו את פנינו בנמל התעופה הושלכו לכלא כבוגדים. קציני צבא תפסו את השלטון והאשימו את הממשלה הקודמת בקבלת משכורתה מהאימפריאליסטים והציונים. בעוד רגע יבואו לעצור אותנו, ועצם נוכחותנו כאן תוכיח את אשמתם של השליטים הקודמים. גנרל ישראלי, פוליטיקאי ישראלי, פקיד בכיר ישראלי, כולם שוהים שלא כחוק על אדמת טוניסיה - האין זו הוכחה מושלמת לקנוניה בין הבוגדים, המוסד הישראלי ויאסר ערפאת?
כשאני מספר את הרעיון לכתבה למתי וליעקב, אני נוכח שאין הם מצליחים להעריך כדבעי את שנינותו. לכן אני ממציא סיפור אחר, מתאים יותר לקפקא. אבו פייסל פשוט נעלם. איש אינו בא להתקשר עמנו. אנו