פעם התנוססה על הקירות בברית-המועצות - וגם במקומות רבים אחרים בעולם, וביניהם ישראל - רביעיית-האיקוניות מארכס-אנגלס-לנין-סטאלין.
סטאלין נשר בשנות ה-50. לנין נתון עכשיו בתהליך של דה-איקוניזציה. אנגלס לא היה מעולם איקונין אמיתי. נותר קארל מארכס.
לרבים מן האינטלקטואלים, משני עברי מסך-הברזל-שהיה, קשה להיפרד מתורת מארכס. קמו לה אפולוגטים רבים, האומרים: תורת מארכס לא הופרכה. היא לא הועמדה כלל במיבחן. מארכס התכוון להגשמת תורתו בעולם כולו, או במערב התעשייתי המפותח. אחרי מותו קרה לו אסון, ותורתו התקבלה דווקא ברוסיה, מדינה מפגרת שלא ידעה כלל קפיטליזם אמיתי. רוסיה סילפה את תורתו, ואחר-כך כפתה את הסילוף על גרורותיה.
כלומר: סטאלין לא בסדר. לנין לא בסדר. מארכס בסדר.
אי-אפשר לפטור טענה זו כלאחר-יד. נכון הוא שכאשר התלבשה התורה המארכסיסטית על רוסיה, היא לא מצאה גוף המתאים למידותיה. היא נאלצה להתאים את עצמה לגוף שעוצב במשך מאות שנים על-ידי הגיאוגראפיה, האקלים וההיסטוריה של רוסיה.
מספרים על מוז'יק רוסי, ששאב כל ימיו מים מהבאר, שבעת ביקור בעיר ראה כיצד זורמים המים מברז. הוא קנה בחנות ברז, תקע אותו בקיר ביתו והתפלא על כי שום מים לא יצאו ממנו. האם כך עשו הרוסים, כאשר ביקשו להגשים בארצם הנחשלת תורה שנועדה לארצות מתקדמות הרבה יותר?
אוסוולד שפנגלר השתמש(בהקשר אחר) במונח ״פסבדו-מורפוזה״. הוא הישווה את התופעה ללבה הנשפכת מלועו של הר-געש והמכסה את הסביבה. לבה זו אינה חופשית בגיבוש תבנית המתאימה לה. היא נאלצת להתאים את עצמה למיבנה הקרקע הקיימת, למלא חורים ולכסות בליטות. (אגב, ביצירתו המונומנטלית ״שקיעת המערב״ ניבא שפנגלר בראשית המאה שהעתיד שייך לציוויליזציה הרוסית, אשר תקום על חורבות הציוויליזציה ה״מערבית״, האירופית-אמריקאית, הגוועת.)
אם כן, האם נכונה הטענה שלא המארכסיזם נכשל, אלא רק הפסבדו-מורפוזה הרוסית-בולשוויקית שלו? או שמא נגזר על המארכסיזם מראש שייכשל בכל מקום, בכל הנסיבות, בשל סיבות עמוקות יותר? האם הוא נוגד את טבע האדם? האם נכונה לגביו האימרה האמריקאית ההיתולית: "אני אוהב את האנושות, אך אינני יכול לסבול את האנשים״?
את השאלות האלה הצגתי לכל מי שנקרה בדרכי בארצות-הסוציאליזם-לשעבר, וכמה ממיטב המוחות ניסו לענות עליהן.