על גבי הנייר, הפער הוא עצום. אבל איך מודדים? הפועל הרוסי כמעט אינו משלם שכר-דירה. הוא מקבל מים חמים וחימום חינם, באמצעות האספקה העירונית המרכזית, המנצלת את הקיטור המיוצר במיפעלי-חשמל ומעבירה אותו בצינורות-ענק לכל הבתים. (פעם בשנה מנקים את הצינורות, ואז שרויים רבעים שלמים במשך חודש ויותר בלי מים חמים.) גם החשמל הוא בחינם. כך גם השרות הרפואי. הכל מתלוננים שרמתו ירודה, אבל ליורי, המלווה הרוסי הראשון שלנו, וגם לאשתו נטאשה, עשו, בחינם, ניתוחי-עיניים, רק כדי לפטור אותם מהצורך להרכיב מישקפיים. כל עין נותחה במועד אחר - ארבעה ניתוחים בסך-הכל. אין צורך בביטוח-בריאות.
החינוך הוא חינם, עד לאוניברסיטה, ועד בכלל. יצירות-תרבות מוצעות בשפע ובמחירים מגוחכים - כרטיסים לתיאטרון ולבאלט, ספרים, תקליטים קלאסיים. מקום טוב לבאלט בתיאטרון ״בולשוי״ עולה פחות מדולאר. (כשקונים תקליטים, רגילים להוציא כל תקליט מעטיפתו, להרים אותו אל האור ולבדוק היטב את שני צידיו, שמא יש בו פגמים. הכל מתוצרת ממשלתית, כמובן.)
המזון הוא(עדיין) מסובסד, ובחנויות הממשלתיות, אחרי עמידה בתור, ניתן להשיג את מה שניתן להשיג במחירים נמוכים מאוד, וגם באיכות ירודה. מי שלא רוצה לעמוד ב״אוצ'רד״ האינסופי, משלם פי ארבעה וחמישה בשוק החופשי (החוקי).
מערכת-הטלפונים במוסקווה מצויינת, ותאי-טלפון פזורים בשפע בערים הגדולות. מחיר השיחה אפסי.
המטרו המוסקוואי המפורסם ושרות האוטובוסים טובים מאוד, ומחיר הנסיעה נשאר אפסי גם אחרי העלאתו. התחנות, חלקן מפוארות ודומות לגלריות, נקיות להפליא. הרצפות מבהיקות, ואין שום גראפיטי או מודעות על קירות-השיש. אין הן מוצפות ברובלים, כמו בבודפשט, ומתחת לתמונות לנין אין מוכרים שם דבר מלבד פרחים וספרים - במחירים ממשלתיים. גם המוכרות הן ממשלתיות.
המטרו והאוטובוסים מלאים, לפעמים, עד אפס מקום ויותר, אך זה קורה גם בטוקיו ובניו-יורק. בשעות אחרות אפשר להתרווח בהם בנוחיות. צעירים קמים ומציעים את מקומותיהם לקשישים, נשים עמוסות זוכות תמיד במקומות-ישיבה. גרוזים וקאזאחים שומרים על הנקיון והנימוסים בדיוק כמו רוסים וליטאים.
"אפשר להגיד על סטאלין מה שרוצים,״ אמר לנו קומוניסט קשיש, ״אבל בימיו לא נשאר איש בלי לחם, בלי קורת-גג ובלי עבודה.״
רכיב חשוב של איכות-החיים הוא בילוי סוף-השבוע. וברוסיה פירושו: דאצ'ה.