הנה, זוהי רוח של איכרה. למדתי בסנקט-פטרבורג במשך 14 שנים באקדמיה לאמנות, ועכשיו הידידים שלי ואני ייסדנו אקדמיה לאמנות רוסית. נשמח מאוד אם יבואו אלינו ציירים צעירים מישראל, והצעירים שלנו יסעו לישראל, ונחליף גם כמה תערוכות. הנה אוטו-פורטרט שלי.״ הציור הראה מדרגות ענקיות, ועליהן, מרחוק, אדם קטן מאחור.

״אני בטוח שאי-אפשר להביע בציור את אהבת-המולדת, האהבה שלכם לישראל והאהבה שלי לרוסיה. אי-אפשר להביע את האהבה. הנה שני ילדים בשלג. ככה הייתי גם אני. היה קור-כלבים, שלג, הלכתי בשימלה. לכל אדם יש השקפות משלו כלפי המולדת וכלפי הדת. זה העיקר. שאגאל, שהוא הצייר הלאומי שלכם, אמר תמיד שהוא רוסי. האהבה היא משמעות האמנות. אנחנו כבר עייפים מהדם ומהשינאה, מהמארכסיזם ומלנין. אני מביע את דעתי."

לא מכבר נשאל בטלוויזיה של לנינגרד לדעתו על לנין. הוא השיב שלנין היה גדול הפושעים של המאה ה-20. וזה שודר. ראינו קלטת של הראיון.

גלאזונוב המשיך לדפדף בספר. "הנה חייל, ראיתי אותו במו עיני. הוא חזר אחרי המילחמה ולקח בידו חופן אדמה. הוא חשב על החברים שלו, שמתו ושנקברו באדמה הזאת, ואחרי המילחמה הוא לא קיבל שום דבר, לא הוקרה ולא תודה. יש לי הרבה אויבים מפני שאני מנסה להגיד את האמת. אני אוהב את האדמה של ארצי, ואני מכבד את כל מי שאוהבים את האדמה שלהם. אני בטוח שלישראל ולרוסיה יש אויב משותף - שונאי הדת. אם אדם אינו מאמין באלוהים, הוא בהמה. אני מעריך מאוד את העם היהודי, שנשא איתו את אהבתו לדתו לאורך כל דרכו רבת-היסורים. כשסגרו אצלנו את בתי-הספר של היהודים ושל המוסלמים, עשו פשע גדול."

סיפרו לו שבגולגולתא, בירושלים, יש באר של מים כה צלולים, שאפשר לראות את תחתיתה. ״אני מקנא בכם שאתם יכולים בכל יום להתהלך על האדמה הקדושה. אני מצטער שלא יכולתי להיענות להצעה לצייר ציורים של הצגה על בר-כוכבא. התנ״ך הוא יסוד היסודות. אנא, שאל אותי שאלות קשות."

״אתה באמת רוצה להחזיר את שילטון הצארים?״ שאלתי.

"אני מדבר על רעיון. הרעיון אומר שיש צורך באבי-האומה, שישמור על ביצוע החוקים ושיכניס סדר למדינה, כדי שלא תהיה רודנות. בכל החברות העתיקות היה מלך שדאג לקיום החוק. עכשיו אני המלך כאן, ואני מגן עליכם שאף אחד לא יפגע בכם ולא יעליב אתכם. נשיא הוא רק קאריקטורה של מלך. אני אומר זאת עם כל ההערכה שלי לארצות-הברית, שהיא מרינה חופשית."

כשרחל צילמה אותו, הציף אותה במחמאות. היא הזכירה לו, משום-מה,

56