על אם-הדרך למוסקווה. נפוליון ניצח כאן את הצבא הרוסי, וכך גם היטלר. בשתי הפעמים ראתה סמולנסק את הפולשים בורחים מערבה, כשהצבא הרוסי המנצח דולק אחריהם. כשהייתי נער עקבתי על המפה אחרי הקרבות על עיר זו. סימניהם פזורים בכל רחבי העיר, ונרמה כאילו נפוליון והיטלר, קוטוזוב וז'וקוב עברו כאן אך אתמול.
נטאשה דיברה על העיר באהבה כה רבה, בגאווה כה בולטת, עד שנדבקנו ממנה. לא קל היה לעמוד על עולמה הרוחני. היא השתמשה במילון הקומוניסטי הקלאסי, כדבר מובן מאליו, הזכירה מדי פעם את ״המהפכה הסוציאליסטית הגדולה״ וכו', אך כששאלנו אותה שאלה ישירה לגבי הדת הודתה: "אני לא דתית, אבל יש לי תחושה כלפי הדת." בקתדרלה המפוארת התנהגה בחרדת-קודש.
לפני כן סיירנו בין חומות הקרמלין של סמולנסק (ה״קרמל״ הוא המיבצר שבמרכז כל עיר עתיקה, שאליו היו התושבים נמלטים כששאר חלקי העיר נכבשו בידי אוייב). החומה נבנתה בימי בוריס גודונוב, במאה ה-16. בפנים יש פארק עירוני מיניאטורי, מטופח להפליא, ובו הכל בסיגנון עתיק: הספסלים, המעקים, המנורות. יש שבילים קטנים ומידשאות קטנות. בכל מקום יש מצבות ואנדרטות, זכר למילחמות הרבות שכאילו הפכו כולן למילחמה אחת, כמו אצלנו. בפארק יש קבר של גנרל רוסי, שמת בגבורה כה רבה עד שנפוליון ציווה על אנשיו לקבור אותו בכבוד צבאי. נכדיו הקימו לו מצבה פשוטה. אנדרטה אחרת מנציחה את שלושת המצביאים הגדולים שלחמו בנפוליון.
אך יותר מכל משכה את תשומת-ליבנו אנדרטה מיוחדת במינה: סלע ענקי שבראשו מגונן עיט על קינו, בעוד שחייל רומאי מנסה לטפס למעלה כדי להרוס את הקן. העיט הוא הצבא הרוסי המגן על המולדת, הרומאי מסמל את הצרפתים. למטה כתובת: "סמולנסק 1812, המולדת אסירת-התודה״. ליד כל המצבות - פסלו של קוטוזוב, קבר החייל האלמוני, האנדרטות ללוחמי 1812 ו-1941 - מונחים פרחים רעננים.
(ערב בואנו לסמולנסק פגשנו במוסקווה עסקן עירוני. כשסיפרתי לו על כוונתנו לנסוע לשם, התלוצץ: "סמולנסק? שם הם מקווים עכשיו שהצרפתים יחזרו ויכבשו אותם!״)
את האנדרטה המרגשת ביותר ראינו עוד בדרך ממוסקבה. זהו פסל של נערה יפהפיה בשם זואה, שהיתה (כמוני) בת 18 בעת הפלישה הנאצית לארצה. היא היתה מנהיגה של קבוצת פרטיזנים, מאותם שפעלו ביערות הענקיים המשתרעים לאורך כל הדרך ממוסקווה לסמולנסק. הנאצים לכדו אותה, העבירו אותה ערומה בכפר הסמוך, בקור הנורא של החורף. היא היתה כבר קפואה כשלקחו אותה אל הכביש ותלו אותה. עכשיו היא משקיפה על שדה גרוטאות של שלדי מכוניות.