״היתה גם הבעיה של בוריס ילצין. ברוסיה, שאין בה מסורת של מנהיגות דמוקרטית, אין מקום לשני מנהיגים. יש תמיד רק מקום למנהיג אחד. היו כל מיני בעיות אישיות.
"גורבאצ'וב חש שאי-אפשר לסמוך על השמאל. ואילו אנשי-הימין לא לחמו בגורבאצ'וב. הם רצו למשוך אותו לצד שלהם. כל זה השתנה בינתיים.״
מה השתנה?
"עכשיו לוחם הימין בגורבאצ'וב בכל האמצעים. זה כולל פרובוקציות אלימות. ערב צאתו של גורבאצ'וב לאוסלו, לקבלת פרס-נובל לשלום, חסמו כוחות-הביטחון את מרכז וילנה ועצרו אזרחים. הימין, החולש על שרותי-הביטחון, ידע שבסקנדינביה יש רגישות מיוחדת למתרחש בליטא הסמוכה."
לפני כל נסיון של גורבאצ'וב להתקרב למערב ולרכוש את אהדתו, אורגנו פרובוקציות מסוג זה. כוחות-הביטחון התערבו בתיגרות מקומיות בין הארמנים והאזרים וערכו טבח בארמנים. הם סיכסכו בין עמי ברית-המועצות.
ערב נסיעת הנשיא ליפאן, שתמיכתה חשובה לשיקום הכלכלה, נערכה עליו התקפה מרוכזת מימין ומשמאל גם יחד. לא רצו שיחזור הביתה כשבידיו הישג גדול. ידעו שהיפאנים לא יגישו שום עזרה, אם לא יחזירו להם קודם-כל את האיים היפאניים שאותם תפס סטאלין במילחמת-העולם השניה. לכן מנעו מגורבאצ'וב להבטיח את החזרת האיים.
״האיים האלה שייכים ליפאן,״ אמר גריגורייב. "אנחנו נמצאים שם ככובשים.״ בכל זאת, חרף הלחץ מימין ומשמאל, הודיע גורבאצ'וב ליפאנים שהוא לפחות מכיר בבעיה. זה לא נאמר מעולם קודם לכן, וזה שיפר לפחות את האווירה.
נגד גורבאצ'וב ננקטות אותן השיטות שהביאו בשעתו לנפילת ניקיטה כרושצ'וב. גם אז אירגנו כוחות-הביטחון מהומות בכמה איזורים. ״הצבא הרג פועלים, ואז אמרו לכרושצ'וב: 'אתה רואה, אפילו הפועלים שלך לא תומכים בך. אתה לא פופולרי. אתה צריך להסתלק.' גם הפעם ניסו אנשי-הימין לערער את היציבות ברפובליקות הדרומיות ולגרום לכך שגורבאצ'וב ייאלץ לתת את הפקודה לפתוח באש. אילו עשה זאת, היו אומרים לו: 'החולצה שלך מגואלת בדם. העם לא תומך בך. גם השמאל לא תומך בך.' מובן שהשמאל לא היה תומך בו במצב כזה. אבל זה לא הצליח, מפני שהעם עסוק בבעיות שלו, ולאף אחד לא איכפת בעצם מה שקורה בדרום.״
גם בקיץ 1991, כאשר השתדל גורבאצ'וב להיפגש עם מנהיגי העולם המערבי ולהשיג הלוואות גדולות, ניסה הימין למנוע זאת על-ידי