הרוסית, שבהן ניצח ילצין בקלות את המועמד הקומוניסטי העיקרי, ריז'קוב. מזכ״ל המיפלגה ציפה מראש לתוצאה זו, ולא ניסה להעמיד פני אדם המאמין בניצחונו. להיפך, הוא הסביר לנו שאין לעמוד בפני מצב-הרוח של ההמון, המאמין שכלכלת-השוק המערבית תפתור בן-לילה את כל הבעיות. אולם, כך אמר, מצב-רוח זה יחלוף. הציבור יתחיל להכיר במציאות, ואז יחזור אל המנהיגות האחראית של המיפלגה הקומוניסטית.
איזו מציאות?
החקלאות, למשל. עכשיו מדברים הכל על חלוקת החקלאות הקולקטיבית ליחידות קטנות, ועל החזרת המשק הקטן של האיכר הפרטי על כנו. אבל ברית-המועצות מייצרת רק מכונות חקלאיות ענקיות, המתאימות ליחידות גדולות מאוד. אין טרקטורים וקומביינים קטנים, המתאימים לעיבוד משק פרטי קטן.
״אתה זקוק ל-3000 כלים שונים כדי לנהל משק חקלאי יעיל,״ אמר. ״מניין האיכר יקח אותם? אין כאלה. ואילו היו, מניין יקח את הכסף הדרוש לרכישתם?״
כדי לחולל רפורמה כזאת, יש צורך בהפסקת הייצור של המכונות הגדולות, ובייצור כלים קטנים. ייצור הכלים למיליוני משקים קטנים ידרוש הרבה שנים, ובינתיים מה?"קל לדבר, אבל כשבודקים את הבעיות האמיתיות זה נראה אחרת."
גם בעיית הלאומים נראית לגמרי אחרת, כשמסתכלים במציאות. בברית-המועצות תוכנן הגדול בגדול. יש מיפעל ענקי אחד, המייצר את הקומביינים הגדולים לכל ברית-המועצות. הוא נמצא במקום שהוא נמצא. אם יפרקו את ברית-המועצות ויעניקו עצמאות לכל רפובליקה, המיפעל הזה יימצא בתחומה של אחת מהן. מה יעשו כל האחרות?
קל לדבר בתיאוריה על פירוקה של מדינת-ענק כמו ברית-המועצות, שבה שולט זה 70 שנה ויותר תיכנון ריכוזי. אבל במציאות פירוש הדבר הרס גמור של כל הכלכלה הקיימת, מבלי להבטיח הקמת כלכלה אחרת.
מיפעלי-הענק הממלכתיים תוכננו כך שמיפעל אחד מספק את הצרכים של כל המדינה. גם אם יעבירו את הבעלות של מיפעל זה מידי המדינה לידי חברה פרטית, זה לא ישנה דבר. המיפעל יישאר מונופוליסטי. ואם תתפרק המדינה, כל מיפעל כזה יישאר ברפובליקה אחת, וכל הרפובליקות האחרות יהיו תלויות בו. הגבולות החדשים יחצו קווי-אספקה, וייווצר תוהו-ובוהו כלכלי.
יתכן ויהיה צורך לבנות ברפובליקות השונות מיפעלים נוספים. אבל בשביל מה לבנות עשרה מיפעלים, כאשר מיפעל אחד יכול לספק את כל הצרכים של ברית-המועצות באותו מוצר?