״קרה לנו משהו משעשע בישראל,״ סיפרה הפרופסורית אירינה זוויאגאלצקיה, שביקרה בישראל בחברת הבוס שלה, הפרופסור ויטאלי נאומקין, מהמכון לענייני המיזרח התיכון. ״היינו בבית-מלון בתל-אביב ועלינו במעלית. הקירות היו דקים מאוד, ושמענו קללות גסות ברוסית. לא סתם קללות, אלא קללות ממש פורנוגראפיות, שרק רוסי אמיתי יכול להשמיע אותן. ראינו שני אנשים שתיקנו את המעלית השניה. היה ברור שהם עולים חדשים לגמרי, מפני שהם דיברו רוסית מצויינת. בילינו במלון יומיים, וכשיצאנו המעלית היתה עדיין מקולקלת. הם לא תיקנו אותה. ממש כמו ברוסיה. אז אני חושבת שהעליה מרוסיה היא ברכה מפוקפקת בשבילכם."
מדוע היהודים בורחים מרוסיה? "אף אחד לא מבין את זה,״ הודה נאומקין. ״זה נובע מפחדים. בעיקר פחדים כלכליים. זה לא פחד מפני אנטישמיות. בוודאי, יש אצלנו אנטישמיות, אבל לא יותר מאשר בארצות-הברית, בגרמניה, בצרפת או בכל מקום. ליהודים יש אותן האשליות שיש לאחרים לגבי המצב במערב. הם לא דתיים. הם פרגמטיים."
מה ביחס לפחד מפני פוגרומים?"שטויות, אף אחד לא מכין שום פוגרום. אתה יכול לראות את זה בעצמך.״
הפרופסורית דיברה על "חוסר-ביטחון לאומי״. ברפובליקות יש התעוררות לאומית, והיהודים אינם שותפים לה. ״אפשר להבין את זה. הם חוששים שהלאומנות החדשה ברפובליקות תביא לדחיקתם לשוליים, שהם לא יהיו שותפים לחיים הלאומיים החדשים, שלא יזכו בעמדות-מפתח."
הערתי שזהו מצב מיוחד ליהודים: שבניגוד לכל הלאומים האחרים בברית-המועצות, אין להם נציגות לאומית.
"טוב, היתה בירובידג'אן, אבל זה לא הצליח,״ הודתה הפרופסורית.
״יציאת היהודים היא טראגדיה גדולה לרוסיה,״ הוסיף נאומקין. "ולא רק מפני שאנחנו מאבדים אנשים חשובים, אנשים המביאים הרבה תועלת. זה גם עניין פסיכולוגי. החברה הרוסית היתה תמיד חברה רב-לאומית, רב-אתנית. חלקם של היהודים בחברה זו היה חשוב מאוד."
"עכשיו כולם מקנאים ביהודים,״ אישרה גם הפרופסורית. ״הם יכולים לעזוב. זוהי הפלייה-לטובה. הרוסים לא יכולים לעזוב. אין להם פזורה ברחבי העולם. איפה הם יחיו? מי יתמוך בהם מבחינה כלכלית?"
* * *
באחד הטיולים שלנו במידרחוב ארבאט הסתכלנו במאטרושקות ובקאריקטורות הפוליטיות, כאשר שמענו מרחוק את צלילי ״הבה נגילה״. מיהרנו לשם.
באחת הפינות עמדו שלושה מוסיקאים, וניגנו את השיר הישראלי