מול חומות הקרמלין, לפני מלון ״ראסיה״, יש כיכר ובה מידשאה גדולה. מסביב למידשאה זו - מבלי לפגוע, חלילה, בדשא - התארגנה בשעתו מין הפגנה מתמדת. בעלי-מחאה מכל הסוגים הקימו שם אוהלים מאולתרים משמיכות, מיריעות-ניילון ומקרטונים, הציבו שלטים - לרוב ברוסית קלוקלת - והציגו את בעיותיהם לעיני העולם. ב-1990 היתה זאת אחת האטרקציות הגדולות של מוסקווה.

אשה זקנה עמדה בגשם, כשבירה שלט קרוע, ולרגליה פודל לבן קטן, מכוסה במגבת. בעלה נהרג במילחמת-העולם השניה, ומאז לא קיבלה, לדבריה, שום עזרה מהשילטונות. היא מקבצת נדבות.

לידה עמד גבר לבוש בחליפה, שדיבר אנגלית מצויינת והציג את עצמו כמורה לאנגלית. אשתו מתה בנסיבות מיסתוריות, הקשורות, לדבריו, באנשים במקומות גבוהים. הוא דורש חקירה. מחדר-הקבלה של התובע הכללי זרקו אותו החוצה. הוא דיבר כאדם נורמלי, אם כי היו לי ספקות. אך בארץ של שילטון הקג״ב, מי יודע?

כששמע שאני עיתונאי, חקר אותי על מצב העיתונות בארץ. אמרתי לו שהעיתונות אצלנו חופשית לגמרי, ואינה תלויה במיפלגה. הוא לא האמין. ״איך זה יכול להיות?" תמה.

מתחת לדגל הלאומי האוקראיני עמדו כמה בחורים ונאמו על דרישת ארצם לעצמאות.

שלט: ״אם אני בורח מהקאפיטליזם, ואצלנו יש אי-צדק, אתיאיזם ודיכוי - לאן אני אברח?" שלט שני: ״איך בורחים מגן-העדן הסוציאליסטי לגיהינום הקאפיטליסטי?"

איש עטוף ביריעות-ניילון בגלל הגשם סיפר שיש הסכם להביא לרוסיה חצי מיליון סינים, כדי שיעשו את העבודה השחורה. הרוסים רוצים לעבוד רק בעבודה ממוכנת. "אם אני צריך לעשות עבודה שחורה,״ אמר, ״אז אני מעדיף לעשות את זה במערב."

ראינו אדם כורע על הדשא ומתפלל כדרך המוסלמים. מיהרנו לשם. קבוצה של אוזבקים הקימה אוהל כדי למחות על טבח שערכו הקירגיזים באוזבקים באחת העיירות. זקן מצומק, מגפיים גבוהים לרגליו ופגיון מוסלמי תקוע בחגורתו, בהה לפניו. אוזבקי צעיר, נמוך מאוד, ניגש אלי לשאול שאלה: ״האם בארץ שאתה בא ממנה יש הפגנות?" עניתי בחיוב. ״האם זה עוזר? האם מתחשבים בזה?״ שאל. אמרתי שכן. ״ואם לא?״ התעקש. אמרתי שאז אנחנו בוחרים במיפלגה אחרת ומחליפים את השילטון.

היה קשה לו לתפוס את זה. "אנחנו לא פוחדים משום דבר,״ אמר בגאווה, "אנחנו פוחדים רק ממילחמה."

שאלתי אותו אם הוא סוני או שיעי. הוא לא הבין מה אני שח.

על פנס-רחוב היה תלוי שלט: ״אנחנו אוספים כסף במטבע קשה כדי לקנות את התובע הכללי ואת כל עורכי-הדין במוסקווה.״ בדיחה.

129