״אשאל אחרת: בוויכוח בין גורבאצ'וב ובין ילצין, לאיזה צד אתה נוטה?״
״אני נוטה לגורבאצ'וב, מפני שהוא אדם הגיוני. לילצין יש יותר מדי שאיפות. הוא ביזבז יותר מדי זמן בוויכוחי-סרק עם הממשלה המרכזית. אבל אחרי שייבחר, אני מקווה שישתנה. אני מקווה שישתף פעולה עם גורבאצ'וב. העם עייף מהבטחות."
בעיית הרפובליקות אינה מדאיגה את קובזון יותר מדי. ״הם התחילו להבין שהניתוק מברית-המועצות לא יהיה לטובתם, ויש כבר מגמה הפוכה. למשל, לגרוזיה אין חיטה. היא מקבלת את החיטה שלה מהרפובליקה הקאזאחית. עכשיו אומרים הקאזאחים לגרוזים: זה דבר אחד לספק חיטה לרפובליקה ידידותית, אבל זה דבר אחר לגמרי לספק חיטה לרפובליקה עצמאית. בשביל זה אנחנו רוצים תשלום במטבע קשה. אותו הדבר ביחסים בין רפובליקות אחרות. מי שרוצה בעצמאות, צריך לשלם עבור הייבוא שלו במטבע קשה. מאיפה יקחו?״
״אולי כדאי לרוסיה להישאר לבדה, בלי כל הרפובליקות האלה?״ שאלתי.
״אם להסתכל בזה בהשקפה של עקרת-בית, זה באמת נכון,״ אמר קובזון. "יש לנו ברוסיה משאבים עצומים, כוח-עבודה אדיר, 128 מיליון איש. אבל אני תומך בשלמות ברית-המועצות. צריכים לזכור שכבר לפני המהפכה ביקשו הרפובליקות האלה להישען על רוסיה. זה עניין של מאות שנים. לא צריכים להיפרד זה מזה, אלא למצוא דרכים להידברות ולשיתוף-פעולה בדרכים חדשות."
האם הוא בעד רפורמה מואצת? ״הגברת תאצ'ר כבר אמרה שאי-אפשר להאכיל את ברית-המועצות, ברית-המועצות צריכה להאכיל את עצמה. עזרה כספית זה כמו זריקה לחולה, שעוזרת קצת אבל לא הרבה. אנחנו זקוקים קודם כל לטכנולוגיות חדשות, לחידוש התעשיה שלנו. דרוש תהליך מואץ, אבל נכון.״
הוא התרשם מאוד מהקיבוצים שבהם ביקר בארץ. זהו, בעצם, מה שלנין רצה, אבל לא הצליח להקים, מפני שזה צריך לעבור דרך המוחות של בני-אדם, ולא בדרך של כפייה. עכשיו רוצים להעביר בברית-המועצות דברים שהתגבשו במערב במשך מאות בשנים. ״דרוש תהליך הדרגתי, אבל בשכל, ותוך שיתוף-פעולה טכנולוגי עם מדינות זרות.״
האם אינו חושש שסבלנות הציבור תפקע ושתהיה ריאקציה ימנית? ״לא,
אין דרך בחזרה. התהליך מתקדם. אינני יודע מתי נטעם את הפרי, אבל אני בטוח שאין דרך לאחור."
הוא לא החשיב את הדיעות הרווחות במערב. ״לאיש שבע קשה להבין איש שלא אכל,״ אמר.