״אולי ישימו אותי באחת משתי המיסגרות הריקות בין תמונות הגנרלים בארמיטאג',״ העיר עם רמז של חיוך.
תת-שר סובייטי, שהיה עד לדראמה, הגיב אחרת: "תלמד שאצלנו אין חיים בלי דרכון. רוסי מחזיק את הדרכון שלו על גופו, ואינו שוכח אותו בבית-מלון!"
אולי היה בדבריו שמץ של קינאה באדם שבא מארץ אשר בה אפשר לשכוח דרכונים.
* * *
ביוני 1991, תישעה חודשים אחרי חוויות אלה, ניצחו תיזמורות-הרחוב של פיוטר הקדוש את לנין. במישאל-עם הכריעה האוכלוסיה של לנינגראד לטובת החזרת שם עירה לקדמותו: סאנקט-פטרבורג.
הם העדיפו את השם ההולנדי הזה גם על השם הרוסי "פטרוגראד" (עיר-פטח, שניתן לה במילחמת-העולם הראשונה, כאשר השם הקודם לא התאים עוד לאווירה הפטריוטית.
כמה ימים לפני ההצבעה עמדנו - יורי-2 ואני - בכיכר האדומה במוסקווה, ושמענו במיקרה ויכוח נרגש בין שתי נשים - קשישה וצעירה, כנראה לנינגראדיות. הצעירה תמכה בשם סאנקט-פטרבורג. הקשישה טענה שזוהי בגידה בזכר הלוחמים וקורבנות-המצור, שקידשו את שם לנינגראד. נראה שהצעירים ניצחו.
במשך יותר מ-30 שנה עברה ברית-המועצות תהליך של דה-סטאליניזציה. מאות-אלפי פסלים, תבליטים ותמונות של סטאלין, שקישטו כמעט כל פינה וכל בית במדינה, הוסרו. גם שמה של סטאלינגראד, שעמידת-הגבורה שלה הלהיבה בשעתו את העולם כולו, הוסב לוולגוגראד. זהו השם המופיע כיום בין שמות הערים שזכו בעיטור ״עיר-הגבורה״, והחרוטים לרגלי חומת-הקרמלין, ליד קבר החייל האלמוני.
ככל שנעלם סטאלין, כן גברה נוכחותו של לנין. פסליו, תבליטיו ותמונותיו תפסו את המקומות שהתפנו על-ידי סטאלין. לא היה כמעט מיפעל סובייטי שעל קירו חסר תבליט של המנהיג בעל העיניים הטאטאריות והזקנקן. לא היתה כמעט לישכה של אישיות ציבורית שעל קירה חסרה תמונתו של לנין, כשהוא מניף יד ונואם לפועלים. גם מעל למסך הארגמן בתיאטרון"בולשוי" התנוססו שני דיוקנאות זהים של לנין. כנראה שאחד מהם בא במקום סטאלין. תמהני אם הורדו כבר גם הם.
לנין הטוב, החכם, הגאון, היה עדיין הקדוש האחד של המישטר הקומוניסטי, שמילא את מקומם של האל, הבתולה הקדושה, ישוע וכל