קדושי הכנסיה גם יחד. הוא סיפק לשילטון את היסוד הדתי, שבא לדחוק את רגלי הדת הקודמת, תוך הפקעת הרבה מפולחניה ומסמליה. (ציניקן יכול לומר שכך עשתה גם הכנסיה, כאשר דחקה את רגלי הדת הפגנית הקודמת, ועיכלה רבים מפולחניה ומסמליה.)
אחרי נפילת סטאלין מילא לנין המת תפקיד חשוב נוסף. ניפוץ הפסלים של סטאלין והעמדת הפסלים של לנין במקומם באו לומר: הקומוניזם בסדר. התורה לא הכזיבה. אמנם, רודן אחד, עריץ מגואל בדם, ביצע, בשם הקומוניזם, פשעים נוראים. אך עם סילוק העריצות הזאת חזרה עטרת ליושנה, ורוחו של לנין מרחפת על פני התהום.
בסלנג מודרני: הגרוזי יוסף ויסאריונוביץ דז'וגאשווילי, המכונה סטאלין - out. הרוסי ולאדימיר איליץ' אוליאנוב, המכונה לנין - in. (והיהודי לב דווידוביץ' ברונשטיין, המכונה טרוצקי, מרחף בינתיים בשוליים.)
גם הקדוש המיובא, קארל מארכס, עדיין עמד על כנו. ראינו את היונים נחות על ראש הפסל המאסיבי שלו, במרכז מוסקווה, לא הרחק מהפסל של פליקס דז'רזינסקי, מייסד המוסד הנקרא עכשיו קג״ב, שהורד גם הוא בינתיים.
פולחן-לנין עדיין שלט בכיפה כאשר פתח גורבאצ'וב בהרפתקה ההיסטורית שנודעה בשם פרסטרויקה. אולם עם התמוטטות המישטר אי-אפשר היה לעצור את התהליך. אחרי הדה-סטאליניזציה, מוכרחה היתה לבוא גם הדה-לניניזציה. ביטול השם לנינגראד היווה את פתיחתו הרשמית. הדה-מארכסיזציה כבר נמצאת בעיצומה - ואולי, בעצם, כבר הושלמה.
חודשים רבים לפני ההכרעה על גדות הנווה כבר הסתמנו הדברים בבירור. באחד הימים הפעלתי את מכשיר-הטלוויזיה וקלטתי את החדשות מתחנת לנינגראד. אחד הפריטים היה סיקור של תערוכת-כרזות. בין המוצגים המדהימים: הדגל הלאומי הסובייטי, כשבמקום הפטיש והמגל מופיעים בו סכין ומזלג; לנין כאמא, המיניקה את התינוק סטאלין: לנין בלבוש גנרל צארי ובלבוש מנהיג-פועלים; גורבאצ'וב מנצח על תיזמורת על פי פארטיטורה של לנין.
קאריקטורות מסוג זה, וחריפות עוד יותר, מקשטות את הקירות במידרחוב ארבאט, ונמכרות שם באופן חופשי. למשל: לנין כמורה בכיתה, כשלפניו יושבים תלמידיו, סטאלין והיטלר. הציירים מצטלמים לידן ברצון.
התוצר האופיני ביותר של האמנות העממית הרוסית הוא המאטרושקה - כמה בובות-עץ חלולות המוכנסות זו בתוך זו. המאטרושקה הפופולרית ביותר בכל שוקי האמנות העממית היא בובה של גורבאצ'וב, המכילה בובה