פלאסטיק. מה, אני, במערב, צריך נקניק? אבל במיזרח-גרמניה היתה הוראה שאסור להוציא משם מזון. שוטר-הגבול המיזרחי עשה לי צרות. הוא רצה להחרים את הנקניק. בסוף הוא נתן לי להעביר את זה, אבל הוא ממש התעלל בי. כך זה היה גם בתקופת הנאצים. כל אחד טען אחר-כך שהוא רק 'מילא פקודות', אבל זה לא נכון. כל אחד עשה קצת יותר ממה שהיה נאלץ לעשות. בעוד כמה שנים, פקידי המישטר הקומוניסטי יגידו שוב שהם רק מילאו פקודות. אבל כולנו יודעים שהם עשו יותר מזה."
איבדנו את קלאום בהמון. הצפיפות גברה וגברה, ולא היה עוד מנוס מלדחוף ולהידחף. ברמקול ביקשו ״לא ללחוץ קדימה״, אבל הלחץ גבר. רחל, שהשתדלה לגונן על המצלמות בגופה, ותמונות מאסונות של מיגרשי-כדורגל בראשה, נתקפה בפאניקה. הבקענו לעצמנו בכוח דרך החוצה, אל שולי ההמון.
ואז, באותו רגע ממש, קרה משהו מאוד לא-גרמני. בין ההמון, שהגיע בוודאי לחצי-מיליון, ובין חזית בניין-הרייכסטאג הפריד שטח פנוי, מוקף חבלים, שנשמר על-ידי שרשרת של שוטרים. על המדרגות עמדו פוליטיקאים, מקהלה, עיתונאים ושאר טיפוסים הרגילים לעמוד באירועים ממלכתיים בצד השני של החבל. במישטח הריק עמדו המיגדל שהוקם בשביל אנשי-הטלוויזיה והתורן הלבן הגדול, להנפת הדגל.
רבע שעה לפני שעת-האפם פרץ הקהל הגרמני את שרשרת השוטרים והציף את השטח השמור. פרצנו יחד איתו. זה לא נעשה בפראות. הלחץ היה פשוט גדול מדי. השוטרים נסוגו לעבר המדרגות והגנו על המכובדים.
ואז השתררה דממה. ספרו את השניות. הכל קפאו במקומם, עיניהם נשואות לתורן. בחצות בדיוק החל הדגל עולה בתורן, וצלילי ההימנון הציפו את הכיכר. ״אחדות וחוק וחרות...״
כאשר נדמו הצלילים, הריעו ההמונים, התחבקו, וקולם של אלפי פקקים שנחלצו מבקבוקי-השמפניה נשמע כמטח של יריות. מי שלא שתה קודם לכן, החל שותה ברצינות. איש לא היה שיכור ממש, אבל חדוות-החווייה נמהלה בעליזות שמקורה בבקבוק. האנשים חיבקו זה את זה, זרים הגישו זה לזה את הבקבוקים ללגימה, גרמניה היתה שמחה.
לא היה צורך בחוש היסטורי מפותח כדי להרגיש שהסתיים עידן בתולדותיו המפותלות של העם הזה, ברוך-הכישרונות ועתיר-האסונות. התוצאות הפוליטיות של מילחמת-העולם השניה נמחקו למעשה ברגע זה.
בהמולת השימחה שמו רק מעטים לב לתקרית שהתפתחה באותם רגעים על מדרגות הבניין. כמה מפגינים הוציאו מתחת למעיליהם כרזות-בד, ועליהן כמה שמות: ״פומרן״, "דנציג״, "שלזיה״. שמות החבלים שנלקחו מגרמניה אחרי חורבן הרייך השלישי, ושצורפו לפולין השכנה. מישהו דאג