באחת הסצנות הגדולות של"חלף עם הרוח" נוטש רט באטלר את סקארלט או'הארה מתחת לגשר, כדי להצטרף לצבא המובס של הדרום. ״אני אוהב מטרות אבודות,״ הוא מכריז.
הדוקטור גרגור גיזי אינו דומה לקלארק גייבל. הוא נמוך-קומה, ממושקף, בעל פנים עגולות ורכות של אינטלקטואל. אבל החלטתו להתייצב בראש המיפלגה החדשה, "מיפלגת הדמוקרטיה הסוציאליסטית״, רומה להחלטתו של באטלר להצטרף לצבא המוכה של הקונפדרציה.
בגרמניה המיזרחית זכור המישטר הקומוניסטי לשימצה. זכר השטאזי מעורר פלצות. המיפלגה הקומוניסטית מוקצה מחמת מיאוס. יתכן שלא נשאר שם אף קומוניסט אחד.
בנסיבות אלה קיבל על עצמו עורך-הדין הצעיר (42) להקים את המיפלגה החדשה, שהיא היורשת החוקית והמעשית של המיפלגה הקומוניסטית המיזרח-גרמנית. קשה להעלות על הדעת משימה פחות פופולרית.
האיש שהתייצב בעמדה אבודה זו רחוק מלהיות לוחם קשוח, לפחות למראית-עין. ״רחמנות עליו,״ אמרה לי אשתו של הסופר סטפאן היים, ״כזה אדם עדין! איך הוא יחזיק מעמד בזירה הפוליטית הפרועה? ונוסף על הכל, הוא גם יהודי!"
* * *
בעניין היהדות העמיד גיזי את הדברים מיד על תיקונם. הוא יהודי בשלוש שמיניות: 37.5%. אם אביו היתה יהודיה, וגם סבת אמו. לפי חוקי-היטלר זה הספיק כדי לחייב ארם לשאת טלאי צהוב, אבל זה לא עושה אותו ליהודי לפי ההלכה של הרב שך.
״הסבתא של האמא שלי נרצחה באושוויץ. האמא של האבא שלי חיה בצרפת, וכמה פעמים באה לבקר אותי. היא היתה מחלקת את כל העולם ליהודים ולא-יהודים. כשהיינו מדברים על מלחין או סופר, היתה קובעת מיד: הוא היה יהודי, הוא לא היה יהודי. זה קומם אותי. אמרתי לה: 'מה זה חשוב אם היה יהודי או לא? חשוב אם היה מלחין טוב או רע!' אז היא