תכשירי-איפור. הסחורה מוצגת בצורה מושכת, על גבי מדפים שחורים, מסביב יש כרזות-פירסומת עזות-צבע, הזבניות אדיבות יותר. אבל הפולנים עוברים על פני הדוכנים האלה במבט של קינאה בלבד. המחירים אינם מתאימים לאיש המרוויח משכורת רגילה. ואילו למתעשרים החדשים יש בוטיקים אחרים.
אבל החיים אינם מתנהלים בבניין הגדול והקר. הם שוקקים בחוץ, על המדרכות.
שם, לאורך קילומטרים, מצופפות בוטקס מעץ, וביניהן נדחפים ביום יבש המוני בני-אדם. עוצרים, מסתכלים, ממששים, קונים.
מוכרים שם את הכל. בלי סדר. נדמה שכל בוטקה מציעה מה שבא ליד, בערבוביה מטורפת. בבוטקה אחת תלויים קותלי-חזיר מעל למיבחר של קלטות-רוק. בבוטקה הסמוכה מונחים כמה ספרים מיקריים ליד תחתוני-גברים. אשה זקנה מוכרת סוגים שונים של לחם, אבל גם כפפות פשוטות וצעיפים גדולים. ספר של הומור יהודי בפולנית מונח בין חלפים של מכונית וחריץ גדולה של גבינה צהובה.
רבים מן המוכרים הם בחורים צעירים, הנראים כאילו נטשו זה עתה את פס-הייצור של מיפעל למתכת. יתכן שזה גם נכון. ״אנחנו הופכים לעם של רוכלים!״ קרא לך ולנסה באסיפת-בחירות במיפעל-לטרקטורים בפאתי ורשה. מאות הפועלים שמולו הינהנו בזעם.
* * *
יתכן שפולין טמונה בכמה חדרים קטנים בכיכר העיר העתיקה של ורשה.
לא היינו נכנסים לשם, אלמלא משך אותנו נהג-המונית כמעט בכוח. הוא גם קנה בשבילנו את הכרטיסים.
אנחנו מתחילים בכל עיר בשכונה העתיקה. גם בוורשה לא התאכזבנו. ביומנו הראשון בעיר עברנו על פני ארמון-המלך, בניין אדום ארוך, בעל מראה חיצוני פשוט, שאינו דומה בחומרתו לארמונות האחרים במיזרח-אירופה. אך בפנים זהו ארמון אמיתי, ובו שכיות-החמדה של העבר הפולני המפואר.
עברנו ברחובות הקטנים והצרים, הגענו לכיכר המרכזית הגדולה, המרוצפת באבני-ריצוף עתיקות קטנות. היא מוקפת בבתים ישנים מהמאה ה-15 וה-16. כירכרות רתומות לסוסים לבנים מטופחים המתינו לתיירים המעטים, קבוצות של ילדים ממושמעים הובלו על-ידי מורות קפדניות, שורות-שורות, אך מצאו זמן לבדוק אם המעות המעטות שבידיהם מספיקות כדי לקנות מסטיק או סוכריות. לאורך הקירות מוכרים דמויות-עץ מגולפות - אבירים, מלכים, מלאכים, רבנים יהודיים. כמה