המישטרים נוקשים יותר, ועל כן החזיקו מעמד עד שהתמוטטו בבת אחת.
* * *
קארל מארכס, אבי הקומוניזם, ייעד למעמד-הפועלים את התפקיד המהפכני. בבוא העת, כך ניבא, יטול מעמד-הפועלים את היוזמה בידיו ויכריז על שביתות. השביתות יכולות להתחיל על רקע כלכלי, אך יקבלו באופן בלתי-נמנע ציביון פוליטי ויביאו לנפילת המישטר.
כמעט כל נבואותיו של מארכס התבדו. אבל זו התאמתה - אם כי במקום ובצורה שלא ציפה להם. המקום: פולין. המטרה: נפילת המישטר המארכסיסטי דווקא.
בכל שאר ארצות ״הדמוקרטיה העממית״ עמדו האינטלקטואלים בראש המהפכה. גם בפולין הלכו האינטלקטואלים בראש וחיברו מצעים ותוכניות לפני שפרצה הסערה. אבל את המהפכה עצמה הנהיגו בפולין הפועלים, בדרך הקלאסית של מהפכה פועלית: שביתה כלכלית, שהפכה לשביתה פוליטית ולתנועה להפלת המישטר. זהו הסיפור של ״סולידרנוש״, שאין לו אח ורע בארץ אחרת.
מצבי-חירום אנושיים יכולים להוליד מנהיג, יש מאין, אדם המבין ברגע הנכון את גודל השעה, התופס בידיו את ההגה, שיש לו התכונות הדרושות של מנהיגות, אומץ-לב, תקיפות, כושר-החלטה. כזהו לך ולנסה, החשמלאי האלמוני מגדנסק.
בילדותי ראיתי סרט גרמני מבדח. בעל-מלאכה קשיש יושב בבית-מרזח, ומבחין לפתע בזבוב שנפל לתוך כוס-הבירה שלו. הוא הולם באגרופו בשולחן וקורא בזעם: ״החזירות הזאת צריכה להיפסק!"
לרגע מושלך הס באולם הגדול. ואז פורצות מפי כל קריאות-הידד. האיש ביטא את אשר בלב כולם. חיש מהר הוא הופך למנהיג פוליטי. אנשים פיקחיים משתלטים עליו ומנווטים אותו אל כס-הנשיאות. אך אחרי בחירתו לוקה האיש בשיגעון-הגדלות, הוא מנער מעליו את היועצים החכמים, וכך הוא סותם את הגולל על שילטונו. סוף הסרט.
יש בפולין אנשים הרואים את ולנסה באור זה. פועל פשוט, פרימיטיבי, שהמיקרה הנחיל לו את המנהיגות, גיבור-לרגע, שהאינטלקטואלים הדריכו אותו עד לניצחון המהפכה. מי שראו זאת הצביעו בבחירות של סוף 1990 בעד אחד האינטלקטואלים האלה, תאדיאוש מאזובןיצקי, שקדם לוולנסה בהכנת המהפכה.
אחרים רואים בלך ולנסה אדם הרבה יותר רציני, פולני אמיתי בעל תחושה אינסטינקטיבית להלכי-הרוח של העם, אדם פיקח מאוד אף שאינו