אווירה נעימה כזאת קיבלה את פנינו במרתף בקראקוב, שגם אותו גילינו במיקרה ברחוב פלוריאן, ליד כיכר העיר העתיקה. ירדנו בהרבה מדרגות, ומצאנו חדר ארוך, ובו שני טורים של שולחנות לאורך קירות הלבנים האדומות, מתחת לתיקרה מקומרת. ברחוב הזה, שבתיו הם בני מאות בשנים, יש מרתף לכל בית.
התפריט היה כולו בפולנית. כשהסתכלנו בו בחוסר-אונים, קם איש משולחן סמוך והתנדב לתרגם לנו. (נתקלנו ביחס ידידותי כזה כמעט בכל מקום בפולין. אף שהאנשים אינם מחייכים, הם מסבירים פנים לזרים ועוזרים ברצון.) המקום הוא מעין קפה-תיאטרון, צימחוני, ויש בו רק חיסרון אחד: אין יין, אין בירה. הקהל - חבר'ה, סטודנטים, צווארוני-גולף, מעילי-רוח.
בניגוד לוורשה, שנחרבה על-ידי הגרמנים ושהוקמה כולה מחדש, קראקוב כלל לא ניזוקה במילחמה. העיר העתיקה שלה, שהיא הרבה יותר גדולה מזו של ורשה, היא כולה אותנטית. במרכז הכיכר הגדולה נמצא מיבנה ארוך ורחב, מקומר-תיקרה, מעשה ידי ארכיטקט מפורסם, ולאורך קירותיו שתי שורות ארוכות של דוכנים למימכר אמנות עממית - דוכן ליד דוכן. תכשיטי עינבר, ציורים, איקוניות, ובעיקר דמויות מגולפות ביד מעץ. כמו בוורשה, מלכים פולניים, איכרים, ותמיד-תמיד יהודים - רבנים מזוקנים חובשי שטריימלים, אברכי-ישיבה ארוכי-פיאות, ובעיקר כליזמרים. עוד בימי-הביניים לא היתה אפשרית חגיגה בארמונו של דוכס או איש השלאחטה בלי תיזמורת יהודית.
לפני 600 שנים התכנסה בקראקוב ועידה של מלכים, וביניהם מלך-קפריסין, צאצא מישפחת מלכי-ירושלים הצלבנית, שגורשה מארץ-הקודש ושעברה לאי הסמוך. הוועידה נועדה לדון בדרכים להגנה על קפריסין הנוצרית מפני התורכים. בהפסקות סערו המלכים על שולחנו של אחד מגדולי העיר, שגם נתן לכל אחד מהם מתנה יקרה. באותו בית עתיק ליד הכיכר שוכנת עכשיו מיסעדה בשם ״דיז'ינק" - אולי הטובה ביותר בפולין, ויש בקראקוב הטוענים שהיא הטובה בעולם כולו. עולים אליה במדרגות מפוארות, מכוסות בשטיחים, יושבים בחדרים אלגנטיים, תחת ניברשות-בדולח וציורי-קיר, ואוכלים מצלחות-חרסינה מצויירות בסכו״ם מכסף. בתפריט מתוארת ההיסטוריה של המקום, בתוספת גילוי נדיר של הומור: המיסעדה מבטיחה להגיש סעודת-מלכים כמו אז, ״אולם איננו יכולים לחלק לאורחים תשורות נאות, כפי שעשה המארח אז". הארוחה - מעולה שבמעולה - עלתה 15 דולאר לשלושה אנשים!
פאר העיר קראקוב הוא ה״וואוול״, גיבעת הקתדרלה וארמון-המלך. קראקוב נוסדה בשנת 700, ואחרי שנהרסה כמה פעמים עד היסוד על-ידי הטאטארים שפלשו ממיזרח, הפכה ב-1305 לבירת-פולין. היא נשארה כך