ואחרי כמה דקות כבר הרגשנו כאילו אנחנו מכירים את האיש הזה, שופע-ההומור, הרבה זמן. אולי מפני שהוא דומה כל-כך לשחקן המנוח מאיר מרגלית, שהקסים דור שלם בתפקידו כ״החייל האמיץ שווייק״.
אז איך זה קרה שהמארכסיזם, שהוא כולו שיטה כלכלית, ושהתיימר להיות מדעי, נכשל דווקא בתחום הכלכלי?
ראשית, אמר, פשוט אי-אפשר לקבל כל-כך הרבה החלטות במוקד המרכזי.
שנית, זוהי שיטה ההורסת כל יוזמה. משום כך היא מחייבת כפייה. מקבלים החלטות במוקד המרכזי ואחר-כך אומרים לאנשים: אתה תעשה כך ואתה תעשה כך. כתוצאה מכך איש אינו נוקט יוזמה, איש אינו פעיל. אז דרושה עוד יותר כפייה כדי להפעיל את הדברים.
״בעצם, אנחנו לא יודעים אם מארכס טעה,״ תיקן את עצמו הפרופסור, מתוך הגינות. "לפי התיאוריה של מארכס, המישטר הקומוניסטי צריך היה לקום רק במצב של שפע. הוא קם מוקדם מדי. תחילה היה הקפיטליזם צריך ליצור את השפע.״
"אם כן,״ העזתי להעיר, "אולי האסון הוא שזה קרה ברוסיה הנחשלת, ולא בגרמניה המתקדמת?"
״לא,״ השיב, ״זה אמור היה לקרות בכל העולם הקפיטליסטי בבת אחת.
כל העולם היה צריך להיות קפיטליסטי, ליצור את השפע, ובסוף צריך היה לבוא המארכסיזם.״
״בכל זאת,״ התעקשתי, "מדהימה ההתמוטטות הטוטאלית הזאת של המישטר בברית-המועצות ובכל ארצות הקומוניזם, התמוטטות כללית, בכל התחומים גם יחד. אני לא מוצא לזה דוגמה בהיסטוריה.״
זינקובסקי חשב לרגע, ואז אמר מישפט שנחרת בזיכרוני: ״זה קרה פעם. לאימפריה הרומאית."
"אבל התמוטטות האימפריה הרומאית ארכה הרבה מאוד זמן,״ הערתי. הפרופסור חייך את חיוכו השובב: "בימינו הכל הולך הרבה יותר מהר. אבל כאשר התמוטטה האימפריה הרומאית, היא התמוטטה באופן טוטאלי.״ האם נשאר בפולין משהו טוב מ-45 השנים של שילטון קומוניסטי? משהו שלא היה קורה אלמלא קם מישטר זה?
״כן, בהחלט,״ אמר. ״בעיקר בתחום החינוך, ברמה היסודית והבינונית.
זהו הישג של המישטר. יש גם הישגים אישיים מסויימים, אבל אולי אין הם קשורים במישטר דווקא. באמנות, במוסיקה. המישטר פינק את האמנים. המישטר לא היה כולו רע כל-כך, כפי שמתארים אותו כיום." "מתי הרגשת אתה, ככלכלן, שהעסק אינו מתפקד?״ ״בשנות ה-60." ומה הביא אותו לזה? ״אז הבינו הרבה כלכלנים בגילי שהמישטר אינו פועל. עד אז לא היו לנו מגעים עם המערב, לא ידענו כלום