אין ספק שאחד המקורות החזקים ביותר הוא הדת. ילד הלומד בגיל הרך על צליבת ישוע באשמת היהודים, לעולם לא יוכל לראות את היהודים שלא בהקשר זה, במודע או שלא במודע. התיאור רווי-השינאה ב״ברית החדשה״ - שנכתב בידי יהודים שנרדפו על-ידי אחיהם בשל דבקותם בסטייה דתית - מטביע חותם שלא יימחה. (ולמען האמת: שום ילד יהודי, הלומד בגיל הרך על השרשרת האינסופית של רדיפות-היהודים בידי ״הגויים״, אינו יכול להשתחרר משינאת-הגויים, במודע או שלא במודע.) הפולנים, שהיו תמיד עם קאתולי אדוק ביותר, ינקו סוג זה של אנטישמיות עם חלב-אמם.
בפולין המודרנית נוספה על כך הקינאה. בעיירות רבות החזיקו היהודים בכל הבתים והעסקים הטובים שבמרכז העיירה, וחיו כגבירים, ואילו הפולנים גרו באורוות ובצריפים מסביב, חוטבי-עצים ושואבי-מים (פשוטו כמשמעו) בארצם שלהם. מכיוון שהיהודים התלבשו אחרת, דיברו שפה אחרת (אידיש), התפללו אחרת וגם לא יכלו לאכול בחברת נוצרים מפאת הכשרות, היה קל להאמין עליהם שהם חורשי-מזימות וקושרי-קשר. ואילו היהודים המתבוללים בערים הגדולות, שביקשו להיות לפולנים, עוררו זעם מפני שתפסו את כל העמדות המיקצועיות והכלכליות, אשר המעמד הבינוני הפולני החדש שאף לתפסן בארץ שהיתה, אחרי הכל, ארצו.
רק על רקע זה ניתן להבין מה התרחש בפולין בימי השואה. נדמה שמיספר הפולנים שהצילו יהודים גדול בהרבה מכפי ששיערו. כל ישראלי מכיר יהודים שניצלו כילדים בידי מישפחות פולניות, או שחיו בסביבה פולנית בעזרת ניירות מזוייפים. אם לוקחים בחשבון שכל מי שעזר ליהודים הסתכן אוטומטית בהוצאה להורג - הוא וכל בני מישפחתו, בנים ונכדים - הרי מיספר המצילים, גם אם אינו גדול באחוזים, מרשים למדי. ״כשנרדפנו על-ידי המישטרה החשאית כחברי 'סולידריות', כמה אנשים היו מוכנים לעזור לנו?״ שאל קונסטנטי גברט, ״מי שעזר לנו הסתכן רק בכמה חודשי מאסר. אבל תתפלא מה מעטים היו המוכנים לכך." שאלתי את עצמי מה הייתי עושה במצב כזה, ומה היו עושים כל שכניי ומכריי.
בצד השני היו המלשינים ועוזרי-הנאצים. אלה היו מעטים בפולין, בהשוואה לארצות אחרות שבהן קמו תנועות פרו-נאציות, ושבהן ביצעו כוחות-מישטרה מקומיים את גירוש היהודים. ״המלשינים הלשינו על כולם,״ אמר גברט. "מי שהלשין על היהודים הלשין גם על המחתרת הפולנית."
בין שני הצדדים עמד הרוב הגדול של העם הפולני, כמו עמים אחרים, מפוחד, אדיש, עסוק במילחמת-הקיום תחת מישטר-כיבוש אכזרי. חלק ממנו בוודאי שמח בליבו על שהוא נפטר סוף-סוף מהיהודים, אך לא סייע לנאצים. יתכן שאחד האנשים הכנים ביותר היה הכפרי הפשוט שאמר