מתיישב עם הטענה שבהונגריה משתוללת אנטישמיות, רטן: "שים לב, הוא רק סגן ראש-העירייה. אם העירייה תיכשל, יטילו את כל האשמה עליו.״

ראי הוא בן 50. משמע שהיה רק בן 4 כאשר הגיע אייכמן לבודפשט. אבל הוא זוכר. אביו, כמו כל הגברים היהודיים, גוייס עוד בראשית-המילחמה לגדודי-העבודה, ששירתו לצד הצבא ההונגרי, ושגם הם נשלחו לחזית הרוסית. ״זה היה נורא מאוד, מפני שעבדו עבודת-פרך, כמו שכתוב בתורה,״ אמר הרב בעברית הציורית שלו. בניגוד לזולטיי, המדבר רק הונגרית, הקפיד ראי לדבר עברית, אף שחסרו לו מדי פעם המילים הנכונות.

כשהיכו הסובייטים בגייסות ההונגריים, נפל האב בשבי, יחד עם כל חבריו. הם ניצלו. ״הרבה ילדים שואלים אותי מדוע היהודים בהונגריה לא לחמו בנאצים. אבל הגברים לא היו בבית. הם היו ברוסיה. בהונגריה נותרו רק הנשים, הילדים והזקנים."

״את אמא, סבא וסבתא לקחו הנאצים, ופגשנו אותם לאחר מכן באחד הבתים של ולנברג. נשארו איתי רק האמא של הסבתא, שהיתה בת 80, ואחי הקטן, שהיה בן שנתיים. לכן הייתי אבי-המישפחה. דודה אחת, שהיתה לה תעודת-זהות מזוייפת, עזרה לנו. היא עבדה עם ולנברג." ראול ולנברג הידוע, הקונסול השוודי, שיכן יהודים בבתים שעמדו תחת חסותו.

זיכרון-ילדות: באחד הלילות לקחו אותו ואת כל שאר היהודים שגרו בבית. הנאצים הובילו אותם לנהר הדאנובה. ״כולנו עמדנו שם כל הלילה, בחורף, ולא ידענו מה יקרה. שמענו שהרבה יהודים נהרגו על-ידי הנאצים, שהשליכו את הגופות לנהר, ובאמת פחדנו. אני לא יודע בדיוק מה קרה. אני זוכר שראינו בבוקר - איך אומרים? בשחר - מכונית. היא עצרה לידנו ואנשים דיברו עם הנאצים. בוודאי נתנו להם כסף. אני לא יודע אם זה היה ולנברג. אבל החזירו אותנו לבית. כולנו חיינו בחדר קטן אחד - אמא, אחי, סבא, סבתא ואמא של סבתא.

״כשהנאצים הובילו אותנו בחזרה - אלה לא היו הנאצים הגרמנים אלא הנאצים ההונגרים - היו התושבים בדרכם לעבודה. היו ביניהם - לא כולם, אבל היו ביניהם - כאלה שצעקו עלינו, זרקו עלינו אבנים, זה היה נורא מאוד. אף אחד לא ביקש מהם להתנהג ככה.

"היה איתנו מלחין מפורסם אחד. הוא הלך לפניי, והיה לו מעיל. אז איש אחד רץ אליו ולקח את המעיל. והנאצי ההונגרי ששמר עלינו לא עשה שום דבר ואפילו שמח על זה.״

ראי היה אז בן 5. כעבור כמה ימים, ב-17 בינואר 1945, הגיעו הרוסים.

לדבריו, גם השילטון הקומוניסטי היה רע ליהודים. ״בראש השילטון היו יהודים אחדים. הם לא אמרו שהם יהודים, אבל כולם ידעו שהם יהודים. אלמלא היו יהודים, היו אומרים שהם אנטישמים. היהודים שדבקו בדת

288